ארבעים שנה כדי להבין?!
בפרשת השבוע, מכין משה רבינו את בני ישראל לקראת הכניסה הקרובה לארץ ישראל. הוא מזכיר להם את החובה לקיים את מצוות ה', ומונה את הברכות המופלגות למי שילך בדרך הטובה. בד בבד, מפרט משה גם דברים שליליים העלולים לבוא על מי שלא ילך בדרך התורה והמצוות1.
לאחר-מכן, אומר משה לבני ישראל: "אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' לעיניכם בארץ מצרים.. האותות והמופתים הגדולים ההם.. ולא נתן ה' לכם לב לדעת… עד היום הזה".
כלומר, משה רבינו אומר לבני ישראל שכעת, לפני כניסתם לארץ ישראל, הם יכולים להתבונן בניסים הגדולים והנפלאים שעשה להם בורא העולם בארץ מצרים, ולהבין אותם היטב.
רש"י מתייחס לשאלה המתבקשת2: מדוע רק עתה יכולים בני ישראל להבין את הניסים שהתרחשו ביציאת מצרים?
המענה של רש"י מבוסס על דברי התלמוד3 שהבנה אמיתית עמוקה באה רק לאחר 40 שנה. לכן רק עתה, לאחר 40 שנות המסע במדבר, יכולים בני ישראל להבין כראוי את ניסי יציאת מצרים.
נשאלת השאלה: לכאורה, העיקרון שהבנה מלאה ועמוקה מגיעה אחרי 40 שנה, נכון לגבי רעיונות שכליים ודברי חכמה. אבל למה יש צורך בעשרות שנים כדי 'להבין' נס מדהים שמתרחש לנגד עיני האדם?
הוראה בכל דבר
ההסבר נעוץ בדברי מייסד תורת החסידות, הבעל-שם-טוב, שכל דבר שאדם רואה או שומע, מהווה הוראה בעבודת ה' האישית שלו4.
כאשר אדם נחשף למאורע מסוים או שמע על נושא כלשהו, הרי זה על-מנת שיפיק מכך הוראה בעבודת ה'.
בוודאי שהדברים נכונים לגבי אירועים מיוחדים, יוצאים מן הכלל, כמו ניסים ונפלאות שכאשר אדם נחשף אליהם, עליו להתאמץ למצוא בהם לקחים והוראות חדשות בעבודת ה'.
להגיע להוראות הנכונות
לכן נדרשו לבני ישראל ארבעים שנה כדי להבין כראוי את הניסים. אכן, אין הכוונה להבנה פשוטה של המאורעות שהתרחשו לנגד עיניהם – דבר שהוא ברור ומובן מיד, ולא נדרש זמן להבין אותו. אך על-מנת להבין את ההוראות בעבודת ה' הנלמדות מהניסים, נדרשו בני ישראל להתבונן רבות ולהקדיש זמן רב למחשבה, עד שהגיעו להבנה טובה ועמוקה בדברים, וללמוד מהם את ההוראות הנכונות.
כאז כן עתה. המסר הוא, שמכל דבר שרואים או שומעים, יש להפיק לקחים בעבודת ה' – וכך מנתבים כל דבר לקדושה.