יציאת מצרים בכל דור
סיפור יציאת מצרים המופיע בפרשיות הראשונות של ספר שמות, איננו סיפור היסטורי בלבד. התורה היא נצחית, ומהווה הוראה לחיי היהודי בכל זמן ובכל מקום.
ובאשר ליציאת מצרים במיוחד, אומרים חז"ל1: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". מוסבר על כך בספר התניא, כי במובן הרוחני הכוונה ליציאת הנפש האלוקית שבאדם, ממאסר הגשמיות והחומריות2.
הלימוד הכללי מיציאת מצרים הוא, שעלינו לצאת מהמצרים הפרטיים, ההגבלות והקשיים שלנו, ולצעוד אל עבר קבלת התורה.
להפוך קור לחום, וחום לקור
בנוסף ללימוד הכללי, יש ללמוד הוראה גם מכל פרט האמור בתורה אודות יציאת מצרים. גם את הדרך כיצד לצאת ממצרים, יכולים אנו ללמוד מהדרך בה יצאו אבותינו ממצרים. היה זה באמצעות המכות שהביא הקדוש-ברוך-הוא על המצרים, וראשיתן במכות דם וצפרדע.
במכה הראשונה – מכת דם, הפכו מי היאור הקרים לדם חם. זהו רמז להפיכת הקרירות והאדישות לכל ענייני הקדושה, לחום והתלהבות בעבודת ה'.
במכה השניה – מכת צפרדע, חדרו הצפרדעים שוכני המים שמסמלים קרירות, אל תוך התנורים החמים. זהו רמז שעל היהודי לקרר את החמימות שיש לו לעניינים גשמיים, ולהתייחס לגשמיות וחומריות בקרירות.
זהירות: מדרון חלקלק
גם סדר הדברים משמעותי. מכת דם היא המכה הראשונה, שכן היא מסמלת את השלב הראשון בעבודת ה'. יהודי עלול לחשוב – מה בכך שאין הוא 'חם' ונלהב בעבודת ה', די בכך שהוא מקיים את המצוות בפועל מתוך קבלת עול.
אך גישה זו היא שגוייה. מצב שבו אין חיות בדברים של קדושה, הוא מדרון חלקלק שבסופו עלול האדם למצוא את עצמו שקוע בטומאת מצרים. לכן, ראשית-כל על היהודי לעורר בקרבו חום וחיות לקדושה, ומכאן ניתן להתקדם הלאה.

