למה ה' צריך לחם?
אחד הכלים המתמיהים ביותר בבית המקדש, הוא 'שולחן לחם-הפנים'. מבט על הכלי הזה, מעורר את השאלה: מהי המשמעות של שולחן ועליו לחמים - במשכן? וכי הקדוש-ברוך-הוא צריך שנספק לו מזון ונדאג לצרכיו, והרי אין לפניו אכילה ושתייה, והוא אינו זקוק למאומה?!
שתים-עשרה כיכרות-לחם היו ב'שולחן לחם-הפנים', בכמות שתספיק לשתי סעודות בכל יום מימי החול. בסוף השבוע, כאשר הקדוש-ברוך-הוא "שׂבע", כביכול, מהלחם, שתים-עשרה הכיכרות נאכלות על-ידי הכוהנים, ומניחים על השולחן שתים-עשרה כיכרות-לחם חדשים.
מה פשר הדברים?
שולחן המלך
המשכן נבנה כביתו של מלך, שנועד לספק את כל צרכיו. 'שולחן לחם-הפנים' היה, כביכול, שולחן האוכל של המלך. גובהו היה אמה וחצי1, גובה של שולחן אוכל רגיל2, ואורכו ורוחבו של השולחן היו אמה על אמה, לצורך אכילה של אדם אחד. משני צידי השולחן, נוספו עוד שני חצאי אמה, עליהם היו מונחים הלחמים.
זיכרון למעשים מופלאים
כמובן לכל בר-דעת, הלחמים אכן לא נעשו כמזון לקדוש-ברוך-הוא, חס ושלום, ומי שאכל אותם לבסוף היו הכוהנים. אלא שהשולחן מזכיר לנו מי הוא הנותן לחם לכל בשר3. שנים-עשר הלחמים הם כנגד הַמָּן שירד לישראל מִדֵּי יום ביומו שישה ימים. במעשה השולחן, יש זכר למעשיו הנשגבים והמופלאים של הבורא, ואין כמו המן כדי להזכיר לנו מי הוא המשביר [המפרנס] לכל עַם הארץ4.
נמצא, ש'שולחן לחם-הפנים' היה שולחנו של מלך, כמו כל המשכן שנבנה כארמונו של מלך, אבל ודאי שמטרתו אינה לשמש את הקדוש-ברוך-הוא, אלא לרַמז לנו על מעשה ה' כי נורא הוא5.

