למה 'הקהל' עכשיו?
ארבע הפרשיות האחרונות בתורה (נצבים, וילך, האזינו, וזאת הברכה) עוסקות, במידה רבה, בדברי משה רבינו בימיו האחרונים לפני פטירתו, והעברת שרביט המנהיגות ליהושע בן-נון, ממשיכו וממלא-מקומו. פרשיות אלו, עמוסות בדברי תוכחה, העלאת זיכרונות מהמסע הארוך במדבר1 וכן בדברי ברכה אותם מרעיף משה רבינו על העם לפני הסתלקותו2.
אולם, למרות שכל ארבע הפרשיות כתובות כ'צוואה' ארוכה של משה רבינו לעם, בפרשתנו פונה משה לעניין אחר, ומְצַוֶה את בני ישראל – על פי הוראת הקדוש-ברוך-הוא את מִצְוַת 'הקהל'. היא המִצְוָה שאחת לשבע שנים, בשנה שלאחר שנת השמיטה, יתקבצו אנשים נשים וטף בבית-המקדש כדי לשמוע את דברי המלך.
נשאלת השאלה: מדוע נזכרה מִצְוַת 'הקהל' באמצע דברי צוואתו של משה רבינו, הרי היה מן הראוי להורות על מצוה זו בפרשיות קודמות?
המטרה: יראת שמים
הסבר הדבר, טמון במטרתה של מִצְוַת 'הקהל':
התורה כותבת על מִצְוַת 'הקהל' – "למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלוקיכם"3. כלומר, על-ידי שכל בני ישראל יתקבצו יחד וישמעו את דברי התורה מפיו של מלך ישראל, תהיה אצל כולם יראת-שמים טהורה, וינתן להם כוח לעבוד את ה' בצורה נאותה וראויה.
לכן, כאשר ראה משה רבינו, מנהיג ישראל, שהגיעה העת לעזוב את צאן מרעיתו שיוצא למלחמה על כיבוש ארץ ישראל, נוצר צורך גדול להבטיח את קיומם בארץ ישראל בשלום ואחווה.
לכן ציווה משה רבינו את מִצְוַת 'הקהל' דווקא לקראת הכניסה לארץ ישראל, כי מִצְוָה זו הייתה כצוואה של משה רבינו, בה קרא לצאן מרעיתו לשמור על האחדות ולקיים מצוות ביראת שמים, ועל-ידי-זה יובטח קיומם בארץ ישראל לשלום.
בגלל החשש מרפיון
בנוסף לכך, עד עתה היו בני ישראל במדבר סיני – המקום בו קיבלו את התורה מבורא העולם, והיו תחת חסותו של משה רבינו – מנהיג ישראל שקיבל את התורה. ואילו עתה בכניסתם לארץ ישראל, נוצר חשש כבד מפני רפיון בקיום התורה והמצוות של בני ישראל.
לכן החליט משה רבינו לצוות אותם כעת על מִצְוַת 'הקהל' הדומה בצביונה למעמד הר סיני – כאשר כל בני ישראל יחד, בקיבוץ אחד, שומעים את התורה בבית-המקדש.