למה שינן משה?
ביום פטירתו, מתייצב משה רבינו מול עם ישראל, ומשמיע נאום העוסק בנושאים רבים ונכבדים. הוא מוסר לבני ישראל מספר מצוות 1, מעורר אותם לשמור את כלל מצוות התורה, ומוסיף אזהרות מפני מה שעלול לקרות אם חלילה לא ישמרו אותן2. ולבסוף מברך את כל אחד ואחד מהשבטים3.
בפתח הדברים נאמר: "וילך משה, וידבר את כל הדברים האלה אל כל ישראל". ומדיוק לשון הכתוב 'וילך משה וידבר' ולא בקצרה יותר 'וידבר משה', למדים חכמי ישראל, כי לפני שמשה רבינו ניגש ללמד את בני ישראל את המצוות הנוספות, הוא פנה לבית-המדרש ושינן שוב את ההלכות של אותן מצוות.
נשאלת השאלה: חכמי ישראל4 אומרים: "בתחילה היה משה רבינו לומד תורה ומשכחה, עד שניתנה לו במתנה". כך שלא היה כל חשש שמשה רבינו ישכח פרט כלשהו מדיני אחת המצוות. אם כן, לאיזה צורך היה צריך משה רבינו לחזור ולשנן את ההלכות לפני מסירתן לעם?
הליכה ללא הגבלה
ההסבר טמון במילה הפותחת את הפרשה – 'וילך':
מוסבר בספרי חסידות 5 כי המילה 'וילך' מסמלת הליכה והתקדמות בלתי מוגבלת. כלומר, יש מצב בו אדם מתקדם בקצב רגיל ומתון, במידה מוגבלת. ויש מצב בו האדם יוצא ממגבלות הקצב הרגיל, והולך ומתעלה עוד ועוד.
לכן שינון ההלכות על-ידי משה רבינו, נקרא בתורה 'וילך' – להורות שהתורה היא בלתי מוגבלת, ובכל פעם שיהודי לומד את התורה הוא יכול למצוא בה פנים חדשות וחידושים נפלאים.
וזו הסיבה שמשה רבינו חזר ושינן את ההלכות שאותן הוא תיכנן ללמד את העם לא מתוך חשש שישכח את ההלכות, אלא מרצון להתקדם התקדמות נוספת והתעלות נוספת, לעומת מצבו קודם לכן.
כל שינון מוסיף
לפי זה, ניתן לבאר גם את ההוראה המפורסמת לכל רב מורה-הוראה בישראל, שלפני פסיקת הלכה, נדרש ממנו להביט ולעיין שוב בספרי ההלכה – אף אם הוא בטוח שהוא זוכר את פסק ההלכה6.
בפשטות, נועד הדבר כדי לוודא ללא ספק שזו אכן פסיקת ההלכה והוא לא שכח דבר-מה. אך מעבר לכך, קיימת כאן סיבה פנימית יותר. משום שהתורה היא בלתי מוגבלת, ובכל פעם שהרב ישנן שוב את לימודו, תתווסף לו עוד הבנה בהלכות.