האמנם שכר הולם?
פרשתנו פותחת בפסוק "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה". והדברים הם הבטחה של הקדוש-ברוך-הוא לבני ישראל, שאם ישמרו את המצוות והחוקים שנאמרו בתורה, יזכו לברכות גדולות ושפע רב מן השמים.
לפי מפרשי המקרא1, המילה "עקב" המופיעה בתחילת הפרשה, רומזת לקץ וסוף הגלות, כשם שהעקב של האדם נמצא בסוף הגוף, שלימות השכר הגדול המובטח לבני ישראל אם יקיימו תורה ומצוות, תהיה בגאולה האמיתית והשלימה שתבוא בקץ הגלות.
ונשאלת השאלה: שכר אמיתי על עבודה או מלאכה שהושלמה, צריך להיות בהתאמה לקושי העבודה ולתכליתה. אם כן, יש לתמוה מדוע הייעודים המובטחים בפרשה כשכר על קיום התורה והמצוות, הם ייעודים גשמיים שאין להם שום דמיון כלל למעלתן העצומה של המצוות?
'מצוה' מלשון צוותא
ההסבר נעוץ בלשון חכמים2 "שכר מצוה – מצוה":
לפי פשוטו, המילה 'מצוה' נגזרת מהמילה 'ציווי' ומתייחסת לציווי והרצון האלוקי. אולם, ברובד עמוק יותר, המילה 'מצוה' היא מלשון 'צוות', כמו 'צוותא' וחיבור. להורות שעל-ידי קיום המצווה, האדם מתחבר ומתאחד עם הקדוש-ברוך-הוא.
עתה, בזמן הגלות, אין אנו חשים בחיבור עם בורא העולם והקִרְבָה אליו באמצעות מעשה המצוות. אך בגאולה העתידה לבוא, נחוש זאת ונתענג על כך.
זו המשמעות הפנימית של דברי חכמי ישראל: "שכר מצוה – מצוה". כאשר יהודי מקיים מצוה ומתחבר לבורא העולם, הקדוש-ברוך-הוא מזכה אותו ומעניק לו כוחות חדשים לקיים מצוה נוספת, ולהעצים עוד יותר את החיבור אתו.
וזה 'שכר מצוה' שבהחלט מתאים לערכה האמיתי של המִצְוָה. שכן, הקִרְבָה וההתחברות לבורא העולם ה"כל-יכול", היא השכר הנעלה ביותר שניתן להעניק לבן-אנוש.
גשמיות למען רוחניות
לפי-זה גם מובן, מדוע הייעודים והשכר המובטח על קיום המצוות בפרשתנו, נכללים בייעודים גשמיים שיתממשו בגאולה העתידה. שכן, עם בוא הגאולה, כאשר נחוש את התענוג העצום הקיים בהתחברות לבורא העולם, נחפוץ לקיים מצוות בכל עת, ללא הפסקה.
ואילו להבטחות על ייעודים גשמיים בזמן הזה, יש משמעות אחרת:
לעיתים עלולות להיות טרדות, כמו קשיי פרנסה או בריאות, שימנעו מהאדם לקיים מצוות כראוי. לכן מבטיח הקדוש-ברוך-הוא כי כשכר על קיום המצוות, לא יהיו טרדות שעלולות להפריע לקיום המצוות, וכך יתאפשר לקיים עוד מצוות ולהתקרב עוד יותר לבורא העולם.
בכך בא לידי ביטוי הערך העצום שנמצא בקיום מצוה בכל עת – חיבור עצמי וקשר הדוק עם בורא העולם בעצמו!