מה מאפיין הנהגה?
במהלך המסע של בני ישראל במדבר לכיוון ארץ ישראל, הם בקשו ממשה רבינו לשלוח מרגלי-חרש שיבדקו את חוזק העם היושב בארץ, את גבורת הלוחמים שלו ועוד.
משה רבינו קיבל את הבקשה ועם שובם למדבר, המרגלים תיארו את יושבי הארץ כגיבורים שאין אפשרות לנצח אותם במלחמה ואמרו דברים נוספים בגנותה של הארץ. הדיווח שלהם הפגין חוסר אמונה בקדוש-ברוך-הוא שבכוחו יצליחו לכבוש את הארץ וזה היה חטא חמור שבעקבותיו גזר הקדוש-ברוך-הוא שכל בני אותו דור ימותו במדבר ורק בניהם יזכו לנחלה הטובה.
כידוע, גם משה רבינו בעצמו לא נכנס לארץ ישראל.
ולמרות שעל משה רבינו נגזר לא להיכנס לארץ מסיבות אחרות, ללא קשר לפרשת המרגלים, חכמי המדרש אומרים1 שלמעשה משה לא נכנס לארץ, בגלל מסירותו העצומה לעם ישראל הולכי המדבר. משה חשש כי אם הוא ישאיר את בני ישראל למות במדבר והוא לבדו יכנס לארץ, לא יהיה מנהיג שיכניס את מתי המדבר לארץ בתחיית-המתים. לכן, על אף שמשה השתוקק מאד להיכנס לארץ, הוא וויתר על הגשמת השאיפה הגדולה הזו, והחליט להיקבר במדבר, כדי להנהיג את דור המדבר בתחיית-המתים.
ונשאלת השאלה: גם נח בשעתו אמר למי שראה אותו בונה את התיבה והתעניין במעשיו, כי הקדוש-ברוך-הוא מתעתד להביא מבול על הארץ בשל חטאי דור המבול, קרא להם לעשות תשובה והוכיח דאגה כלפיהם2. גם אברהם אבינו דאג לאנשי סדום ועמורה, והרבה להתפלל לפני הקדוש-ברוך-הוא להצלתם3.
אם-כן, מה מיוחד במסירות של משה רבינו לאנשי דורו, שדווקא אותה מפליאים ומרוממים כל-כך?
בין אברהם לנח
אלא שאכן יש הבדל מהותי בין המסירות של נח ואברהם, לזו של משה:
כאשר הקדוש-ברוך-הוא הודיע לנח על המבול שעתיד למחות את היקום, נח לא יצא למסע כדי להוכיח את האנשים על מעשיהם הרעים. הוא פנה לקיים את ציווי ה', והחל בבניית תיבה שנועדה להציל אותו ואת בני ביתו. רק כאשר נשאל לפשר מעשיו, הסביר לשואלים את המצב ועורר אותם לשוב בתשובה.
נח גם לא התפלל לפני ה' להצלת בני דורו. לכן, מנהיגותו של נח לוקה בחסר והוא לא מהווה סמל של דאגה ומסירות.
מסירות אמיתית
אברהם אבינו, לעומתו, כן התחנן לפני הקדוש-ברוך-הוא, ביוזמתו, לא להשמיד את אנשי סדום ועמורה. ואולם, ברגע שאברהם שמע מהקדוש-ברוך-הוא שאין בסדום אפילו צדיק אחד שבזכותו יכולים כולם להינצל, אברהם הפסיק להתפלל. גם זו איננה מסירות ללא גבולות.
רק משה רבינו, גם התפלל על עם ישראל ביוזמתו, וגם המשיך למסור את נפשו למענם כאשר חטאו והקדוש-ברוך-הוא העניש אותם ואף נשאר איתם מחוץ לארץ ישראל.
זהו מנהיג מסור באמת, המהווה אות ומופת להנהגה אמיתית.