שלווה – מצב חיובי או מצב שלילי?
לאחר שהות בת עשרים שנה בבית לבן, ואחרי המפגש הסוער עם עשיו אחיו, קובעים יעקב אבינו ומשפחתו את דירתם בארץ כנען, ככתוב בפסוק הפותח את פרשת השבוע, "וישב יעקב בארץ מגורי אביו – בארץ כנען".
אומרים על כך חכמי ישראל, כי יעקב אבינו רק רצה לשבת בשלווה במקומו החדש, אך הקדוש-ברוך-הוא לא מאפשר לצדיקים לשבת בשלווה בעולם הזה. וכיון שכך, מיד החלו האירועים עם יוסף בנו, שגרמו ליעקב צער רב1.
יוסף זכה לתשומת לב רבה מצד אביו, דבר שעורר את קנאתם של אחיו, שהלכה והתעצמה והגיעה לידי שנאה. עד כדי כך שבהמשך השתלשלות הדברים, השליכו האחים את יוסף לבור, ואחר כך מכרו אותו לקבוצת סוחרים שהורידו אותו למצרים.
ונשאלת השאלה: העובדה שהקדוש-ברוך-הוא לא איפשר ליעקב לשבת בשלווה, מוכיחה שישיבה בשלוה ובמנוחה היא דבר לא רצוי מבחינת יעקב. אם כן, למה יעקב אבינו מצידו, כן היה מעוניין לשבת בשלווה? האם יעלה על הדעת שיעקב אבינו ירצה, חס-ושלום, משהו שבניגוד לרצון הבורא?
מנוחה אמיתית
ההסבר הוא, שיעקב אכן לא היה מעוניין במנוחה ושלווה גשמיים. יעקב שאף לשלווה רוחנית מעיין עולם הבא בעולם הזה, שתאפשר לו לעבוד את הקדוש-ברוך-הוא במנוחה וביישוב הדעת.
אך האמת היא, ששלווה זו מגיעה ליהודי רק אחרי שהוא עובד את הקב"ה מתוך ייסורי הגלות. כלומר, לאחר שהיהודי מוכיח בהנהגתו שהוא מאמין ובוטח בה', ומתמסר לכל הציוויים האלוקיים גם בזמנים קשים, מעניק לו הקדוש-ברוך-הוא שלווה ומנוחה.
מכאן שבקשתו ושאיפתו של יעקב אבינו לשלווה, לא הייתה שלילית כלל וכלל. להיפך, שאיפתו הייתה רוחנית ומעולה, אלא שכל עוד לא הייתה בידו מעלת העבודה מתוך צער וייסורים – לא הסכים הקדוש-ברוך-הוא לתת לו את המנוחה לה שאף.
ואולם, לאחר שהקדוש-ברוך-הוא ראה את רצונו העז של יעקב לשלווה, הוא אכן זכה לסיוע מלמעלה להגיע לאותה שלווה. מיד באה עליו פרשת יוסף, שהסיבה לו צער וייסורים נוראיים שזה היה הזיכוך שלו.
ואכן, לאחר תום תקופת הייסורים והצער של יעקב בעקבות מכירת יוסף, זכה יעקב אבינו סוף-סוף לשלווה ומנוחה במצרים, מעין עולם הבא בעולם הזה, ומשאלות לבבו התגשמו במילואן2.
לקראת פתיחת המרחבים
הדברים נכונים גם לגבי עם ישראל כולו בזמן הגלות:
כל ייסורי הגלות, נועדו כדי להביא אותנו לדרגה גבוהה של עבודת ה' מתוך צמצום והגבלות, שמהווה הקדמה והכנה לפתיחת המרחבים וההשפעות ללא גבולות בעידן הגאולה. או-אז יבואו בני ישראל אל המנוחה והנחלה, ועבודת ה' תהיה מתוך עונג ושלווה פנימית אמיתית.