הסוד שמאחורי דיון הלכתי
קורח – ואתו מאתיים וחמישים איש, יצאו למחלוקת על משה רבינו ואהרן הכהן בטענה: "מדוע תתנשאו על קהל ה'?"1.
חכמינו מספרים, שקורח ניהל את המחלוקת באמצעות פולמוסים תורניים עם משה. וחילופי הדברים התנהלו כך שקורח שואל שאלה, תמימה לכאורה, בהלכה – ומשה רבינו משיב לו. למעשה, השאלות והתשובות טומנות בחובן רמזים לגישות שונות זו מזו בעבודת ה'.
אחת השאלות שקורח שאל את משה, הייתה2: "בית מלא ספרים – מהו שיתחייב במזוזה?". כלומר, בית שיש בו ספרי-תורה רבים, האם חובה לקבוע בו מזוזות? או שספרי התורה, בהם מופיעות הפרשיות הכתובות במזוזה, פוטרות את הבית מחובת המזוזה?
משה רבינו עונה לו ללא היסוס: "חייב במזוזה".
מה טמון מאחורי הדו-שיח הזה, הנראה כשאלה הלכתית פשוטה עם תשובה ברורה?
הגישה של קורח
ההסבר הוא, שבקלף המזוזה כתובות פרשת 'שמע' ופרשת 'והיה אם שמוע'. שתי פרשיות העוסקות בנקודות-יסוד ביהדות.
במוקד פרשת 'שמע', עומד נושא אהבת ה'. בפרשה נאמר 'ואהבת את ה' אלוקיך'3 והתוכן שלה הוא עידוד ליצור ולעורר רגשות של אהבה והתקרבות אל הקדוש-ברוך-הוא.
ואילו פרשת 'והיה אם שמוע'4 עוסקת במיוחד ביראת ה', שהיא במהותה רגש הפוך מרגש האהבה. ואכן הפרשה מכילה גם אזהרה מפני עונשים העלולים לבוא על החוטא. אם כן, שאלתו של קורח הייתה: "בית מלא ספרים" – יהודי שכל כולו שקוע ועסוק בלימוד התורה, האם הוא חייב במזוזה – האם יש צורך שיפתח ויעורר בליבו רגשות של אהבת ה' ויראת ה'?
לכאורה, מאחר וכל עיתותיו קודש ללימוד תורה ועיון בתורה, הוא פטור מהצורך ליצור את הרגשות הללו.
החובה להפעיל רגשות
על כך עונה לו משה רבינו, שגם "בית מלא ספרים – חייב במזוזה":
יהודי שלומד תורה, אבל אין בליבו רגשות של אהבת ה' ושל יראת ה', עלול במשך הזמן לפרוק מעצמו עול מלכות שמים ולחדול מלימוד התורה. שכן, בדיוק כשם שהמזוזה שומרת על הבית, כך רגשות האהבה והיראה מהווים שמירה רוחנית על לומדי התורה.
כל אחד צריך ללמוד מזה, שלימוד התורה לא יכול להיות שכלי בלבד. בד-בבד עם הלימוד העיוני-שכלי, חובה לעסוק בהתבוננות על גדלותו ורוממותו של הבורא – ולעורר בליבנו אהבת ה' ויראת ה'.