מה הקשר בין הפרשה והחג?
פרשת 'במדבר' נקראת תמיד בשבת שלפני חג השבועות, חג מתן תורה1. מכאן שקיים קשר פנימי-מהותי בין תוכן הפרשה לחג.
על מתן-תורה נאמר "ויחן שם ישראל נגד ההר"2. שואלים על כך חכמי התלמוד: מאחר שמדובר על כל בני ישראל, מדוע נאמר 'ויחן שם', בלשון יחיד, ולא "ויחנו שם" בלשון רבים?
ועונים3, שבמתן תורה התאחדו כל עם ישראל יחד באהבת ישראל, "כאיש אחד בלב אחד". ולכן התורה מתייחסת לכלל בני ישראל כיישות אחת, וכוללת את כולם יחד באמירה "ויחן", בלשון יחיד, להורות על האחדות ששררה בין בני ישראל לקראת מתן-תורה.
ונשאלת השאלה: ה'מדבר' מסמל שממה, והוא מקום עליו נאמר "לא ישב אדם שם"4. אם-כן, כיצד דווקא פרשת 'במדבר' נקראת לפני חג מתן-תורה שמסמל אחדות מופלאה וערבות הדדית?
רק ביחד
ההסבר הוא שאכן, בני אדם אינם מתגוררים במדבר שהמאפיינים שלו הם ריקנות ושממה. ועם זאת, כאשר אדם נדרש לעבור את המדבר כדי להגיע ליעד רחוק, הוא לעולם לא יצא לדרך הקשה לבדו, אלא יצטרף לשיירה של בני אדם שעושים את הדרך בצוותא5. כאשר אנשים הולכים במדבר הם נמצאים רק בחברת רבים ובקיבוץ גדול ומאוחד של בני אדם.
זה גם המכנה המשותף של פרשת 'במדבר' לחג מתן-תורה:
כשם שהימצאות של בני אדם במדבר מתאפשרת רק בשיירה ובאחדות, כך התורה ניתנה לעם היהודי רק לאחר שכל בני ישראל התאספו יחד והתאחדו "כאיש אחד בלב אחד".
עיקרון העזרה ההדדית
לאמיתו של דבר, המדבר מסמל אחדות לא רק בגלל עצם העובדה שאנשים מהלכים במדבר רק בשיירות ובקבוצות. יש לזכור שההליכה בשיירה גדולה, איננה רק כדי ללכת באווירה נעימה יותר וכד', אלא על מנת שההליכה של אנשים רבים יחד תיצור אפשרות של סיוע ועזרה הדדית. במדבר שוררת שממה ועלטה, ומי שמהלך שם כשהוא יחידי חשוף לסכנות ונזקים מצד חיות רעות או שודדים חמושים. לכן, הצעידה בקבוצה גדולה נועדה כדי שהולכי המדבר יסייעו זה לזה בעת צרה וסכנה.
עיקרון העזרה ההדדית שמאפיין את ההליכה במדבר, מדגיש עוד יותר את המכנה המשותף בין המדבר ומתן-תורה, ומוסיף נופך וטעם לנוהג לקרוא את פרשת 'במדבר' בשבת שלפני חג השבועות, זמן מתן תורתנו.