'אל"ף זעירא' ו'אל"ף רבתי'
המילה הפותחת את פרשת השבוע, "ויקרא", כתובה בספר התורה כך שהאות א' מוקטנת מהגודל הרגיל. בשל עובדה זו, היא מכונה 'אל"ף זעירא'.
אות א' המוקטנת, רומזת לענווה הייחודית של משה רבינו. על-אף גדולתו ומעלתו העצומה, היה משה רבינו "עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה1". ה-א' המוקטנת מלמדת על החשיבות של מידת הענווה, והצורך לאמץ אותה.
בתנ"ך יש אות א' נוספת חריגה בגודלה. הכוונה לפסוק הפותח את ספר 'דברי הימים'2: "אדם שת אנוש", אך כאן הנבדלות של האות משאר האותיות היא הפוכה. בעוד שהא' של 'ויקרא' היא, כאמור, 'אל"ף זעירא', הרי הא' שבמילה 'אדם' בפתיחת ספר 'דברי הימים' מופיעה בצורה מוגדלת מהרגיל – ומכונה 'אל"ף רבתי', אל"ף גדולה.
אות גדולה זו מלמדת על מעלותיו העצומות של אדם הראשון, שהיה יציר כפיו של הקדוש-ברוך-הוא, ורומזת לצורך בהכרה במעלות עצמנו.
ונשאלת השאלה:
לכאורה, שתי ההוראות הללו סותרות זו את זו. האות א' המוקטנת מלמדת אותנו לחתור לענווה גדולה ושפלות. לעומתה, האות א' המוגדלת מלמדת שכל אדם צריך להכיר במעלות עצמו וביתרונות שלו!
הסכנה בהכרת המעלות
ההסבר הוא, שה-א' הגדולה המופיעה במילה "אדם", אכן מורה על המעלות הגדולות של אדם הראשון שהיה בדרגה גבוהה מאוד. אות זו מהווה הוראה לאמץ דרך חיים של הכרה במעלה העצומה שיש לנו בני ישראל – בניו של הקדוש-ברוך-הוא. כמו אדם הראשון שהיה יציר כפיו של הקדוש-ברוך-הוא.
אולם, ההכרה במעלות עצמו, עלולה לגרום לאדם להיסחף למידות ההרסניות של גאווה והכרה עצמית מופרזת ואף לחטא ממש. כמו שקרה לאדם הראשון – שלמרות כל מעלותיו, מעד וחטא באכילה מעץ-הדעת.
לכן נדרש האדם, בד בבד עם הכרת מעלותיו, להיות עניו ושפל. כמו משה רבינו שבוודאי הכיר במעלותיו הגדולות – ועם זאת, היה "עניו מכל האדם". מתוך מחשבה שאילו המעלות הגדולות היו מוענקות לאדם אחר, היה הלה מנצל אותן טוב יותר.
המסר של שתי האותיות
אם כן, זהו המסר של שתי האותיות א' החריגות הללו:
ה'אל"ף רבתי' היא ביטוי למעלות המופלאות של אדם הראשון, והירושה הרוחנית הנכבדה שיש לכל יהודי. לכן על יהודי להכיר בכוחות העצומים שניתנו לו, וביכולות שלו להתעלות בתורה ובמצוות. ואילו ה'אל"ף זעירא' רומזת לענווה בה ניחן משה רבינו, על-אף מעלותיו. ללמדנו כי עם כל המעלות הנפלאות אותן ירשנו, עלינו לזכור שמעלות אלו הן מתנה מבורא העולם, שהכול משלו. ולכן אין מקום לישות עצמית בעקבות המעלות. אלא לנצל אותן ולהוסיף בתורה ומצוות כדי לממש את רצון הבורא בשלמות.