למה עזב אברהם את השכינה?
לאחר שאברהם אבינו מל את עצמו, עם כל הקשיים הנלווים לכך, ביום השלישי ל'מילה', שזהו היום בו הכאבים חזקים במיוחד, בא הקדוש-ברוך-הוא לבקרו בהתגלות שמיימית מיוחדת.
בעוד הקב"ה מדבר אליו, הבחין אברהם בשלושה דמויות ההולכות ומתקרבות. חיבתו הגדולה של אברהם אבינו למצוות הכנסת אורחים, גרמה לו לשמוח למראה השלושה, והוא ביקש מהקדוש-ברוך-הוא להמתין לו – ורץ לקבל ולהכניס את האורחים.
מהעובדה שאברהם אבינו וויתר על ההתגלות האלוקית לצורך העיסוק בהכנסת האורחים, למדו חכמינו וקבעו את הפתגם1: "גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה".
בהמשך התברר2 כי השלושה לא היו בני אדם, אלא מלאכים שנדמו לאנשים. והם נשלחו מלמעלה כדי לזכות את אברהם אבינו במצוות הכנסת אורחים, שהייתה כל-כך חשובה לו ויקרה ללבו.
נשאלת השאלה: כיון שלא היו אלו אנשים אלא מלאכים מחופשים לבני אדם, למעשה לא קיים אברהם אבינו את המִצְוָה המיוחדת, ואם-כן, נמצא שהוא נכשל בעזיבת השכינה שלא לצורך!
יתר על-כן, כיצד ניתן ללמוד ש'גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה' מפעולה שלאמיתו של דבר בכלל לא הייתה 'הכנסת אורחים'?
שני ההיבטים של 'הכנסת אורחים'
מִצְוַת 'הכנסת אורחים' יש בה שני היבטים:
היבט אחד הוא גמילות החסד עם האורח באמצעות נתינה של אוכל, משקה ומקום ללון. ההיבט הזה מתייחס רק למעשה הפיזי של המִצְוָה, ושׂם דגש על הרובד המעשי.
ההיבט השני הוא שימת דגש אל הלב הרחב ומידת החסידות של המארח. כאשר יהודי מכניס לביתו אדם הנצרך לעזרה וסיוע, מתעניין בו ומספק את צרכיו, הוא מבטא בכך את טוב ליבו – וחסידותו ניכרת בתפארתה.
שלמות מכל הכיוונים
כשאברהם אבינו הכניס את שלושת המלאכים לאוהלו, ההיבט השני היה מושלם. הוא היה משוכנע שמדובר באנשים, עוברי אורח, ולכן עזב את כל עיסוקיו והתמסר לצרכיהם. ומאחר שמההיבט הזה מעשיו היו מושלמים, מעשיו נחשבים כקיום המִצְוָה בצורה מלאה.
פרט לכך, גם מצד האורחים, מעשיו של אברהם אבינו התקבלו בשביעות רצון מלאה. אין ספק כי המלאכים נהנו מאוד מהשהייה הארוכה בצילו של אברהם אבינו, אבי האומה היהודית, שהיה צדיק נשגב. כך שגם מההיבט הזה, הכנסת האורחים שעשה אברהם הייתה לא פחות ממושלמת.