האם והבת
כאשר דינה בת יעקב הלכה ברחובות שכם כדי "לראות בבנות הארץ", 'שכם בן חמור', מנהיג העיר, חטף אותה והביא אותה לביתו.
תיאור האירוע, פותח בפסוק: "ותצא דינה בת לאה…". למה נאמר "דינה בת לאה" ולא "בת יעקב"?
מפרש רש"י כי הכוונה היא להצביע על קווי הדמיון בין האם והבת, והכתוב רומז שגם לאה הייתה יצאנית, והייתה רגילה להלך מחוץ לביתה.
ונשאלת שאלה גדולה: מדוע התורה מספרת בגנותן של דינה ולאה? הרי ידוע שהתורה נזהרת ביותר לדבר בלשון נקיה, אפילו ביחס לבהמות וחיות1!
הזדמנות שהוחמצה
הסבר הדברים נעוץ בדברים המופיעים בתורה קודם לכן.
התורה מספרת שיעקב העמיד את אחד-עשר ילדיו בשורה, על-מנת להציגם בפני עשיו. והשאלה המתבקשת היא – והיכן דינה? כלומר, מדוע הציג יעקב בפני עשיו רק את בניו, ולא הציג גם את בתו?
רש"י מתרץ ואומר: "נְתָנָהּ בתיבה ונעל בפניה, שלא ייתן בה עשיו עיניו. ולכן נענש יעקב שמנעה מאחיו, שמא תחזירנו למוטב". כלומר, יעקב חשש שעשיו ייתן עיניו בדינה, ולכן מנע מעשיו לפגוש אותה. אך לאמיתו של דבר, הייתה זו טעות מצד יעקב. אילו עשיו היה נושא את דינה לאישה, הייתה דינה מחזירה את עשיו בתשובה, בכוחות מיוחדים שניתנו לה מן השמים.
מכאן אנו למדים על כוח מיוחד שהיה לדינה – להחזיר בתשובה אפילו רשעים גמורים.
כוחות להשפיע ולקרב
גם אצל לאה אִמֵנוּ, מצינו שהיה לה את אותו כוח ייחודי להחזיר אנשים בתשובה. התורה אומרת שעיני לאה היו "רכות"2. והדבר נבע מרוב בכי, כדרכו של בעל-תשובה הבוכה ומיצר על עברו.
אם כן, זוהי כוונת רש"י באומרו שהכתוב מציין כאן את עובדת היותה של דינה "בת לאה", כי גם האם וגם הבת היו 'יצאניות':
אין הכוונה לגנאי, חלילה, אלא להיפך. הדברים רומזים לכך שלשתיהן היו כוחות מיוחדים שניתנו להן מהקדוש-ברוך-הוא להשפיע על זולתן, ומנהגן להתהלך מחוץ לבית, היה כדי לגרום לאנשים לחזור בתשובה.
לכן התורה מדגישה את ייחוסה של דינה לאִמָהּ – "דינה בת לאה". לרמוז למקור ממנו הגיעו לדינה הכוחות הייחודיים הללו.
ויש כאן לימוד חשוב לנשות עַם ישראל בכל הדורות:
מדרכי הצניעות, וזה גם כבודה של האישה, להיות "בת מלך פנימה"3, אך הנשים שה' חנן אותן בכוחות לפעול ולהשפיע על הסביבה, מוטלת עליהן חובה לנצל את היכולות הללו, ולקרב יהודים לקדוש-ברוך-הוא ולתורתו.