למה לטבול את השיער?
אחד השלבים בתהליך הארוך של טהרת המצורע, הוא הטבילה במקווה-טהרה1.
על כך נאמר בתורה2: "ורחץ את כל בשרו במים". וחכמים דורשים ומפרשים3 "את – הטפל לבשרו". כלומר, היה ניתן לכתוב 'ורחץ כל בשרו' ללא המילה 'את'. ומאחר שהמילה 'את' מיותרת, למדים ממנה שהמצורע צריך לטבול את כל גופו, ועליו להכניס למי המקווה גם את חלקי הגוף הטפלים לעיקר, כמו השערות.
ונשאלת השאלה: שיער האדם הוא דבר שולי לחלוטין ביחס לגוף עצמו. עד כדי כך שהאדם יכול לנתק את השיער מגופו מרצונו החופשי, מבלי לחוש כאב. אם כן, מדוע התורה דורשת שכאשר המצורע טובל, גם שערו חייב להיות בתוך המים?
התבטלות והתמסרות מוחלטת
ההסבר הוא ש'טבילה', אותיות 'הביטל', מסמלת את התבטלות של היהודי כלפי הקדוש-ברוך-הוא. בשעת הטבילה, האדם כולו נמצא בתוך המים ואינו נראה בחוץ כלל. כך האדם נדרש לכופף את הישות העצמית שלו, ולהתבטל לעבודת ה' בביטול מוחלט.
בהקשר זה, עשוי האדם לטעון: את מעשיי הגדולים והחשובים, אכן אמסור לקדוש-ברוך-הוא, אבל מעשיי הקטנים והשוליים הם חסרי חשיבות. לקדוש-ברוך-הוא אין בהם ענין, ואין צורך שגם בהם אתבטל ואתמסר לרצון ה'.
למשל, הוא עשוי לחשוב כי נתינת סכום גדול לצדקה, היא מעשה שמביא תועלת מרובה למקבל הצדקה וגורמת נחת רוח לקדוש-ברוך-הוא. ואילו נתינת פרוטה אחת לעני היא חסרת-ערך, ולבורא העולם אין בה ענין.
באה טבילת המצורע ומלמדת: גם החלקים הטפלים לחלוטין של גוף האדם, צריכים לצלול בתוך המים. וכך גם מעשים טובים שנראים 'קטנים' ו'שוליים' נחשבים מאד, וגורמים נחת-רוח לבורא העולם.
יש 'בעל הבית'
זו המשימה המוטלת עלינו – לרתום את כל מעשינו, גם ה'שוליים', למטרה האלוקית. אם יש לנו דקה פנויה, ניתן לנצל אותה ללימוד תורה. אם יש בידינו מטבע, ניתן להחיות בו נפש של עני, וכך בכל עניין בחיי היום-יום.
החלטה נפשית איתנה – שכל דבר, כל רגע וכל פעולה שלנו יהיו מסורים לעבודת ה', היא ביטוי הולם להכרה שבורא העולם ומנהיגו הוא 'בעל-הבית' של העולם, דבר שימהר ויזרז את הגאולה השלימה.