ימים מושלמים
בפרשת השבוע מסופר על השידוך שחיפש אברהם אבינו ליצחק בנו, ועל השליחות הארוכה של העבד המסור, אליעזר, למטרה זו. באותה שעה, היה כבר אברהם אבינו בגיל מופלג, והתורה אומרת על כך – "ואברהם זקן בא בימים".
בספר הזוהר1 מוסבר כי המשמעות הפנימית של "בא בימים" היא שאברהם אבינו עבד את הקב"ה במשך כל ימי חייו ממש, וכל ימיו ללא יוצא מן הכלל היו שלמים ומושלמים ללא רבב, ומבלי שאברהם החסיר אפילו יום אחד שבו לא מילא את תפקידו, אלא הוא "בא" והגיע לגילו המופלג כשכל ימיו שלמים ומלאים.
ונשאלת השאלה: איך ניתן לקבוע שכל ימיו של אברהם היו שלמים, ולא היה בהם אפילו יום אחד שלא הוקדש במילואו לעבודת הבורא, הרי בשלוש שנות חייו הראשונות אברהם לא הכיר עדיין את מציאות הבורא2?
יתר על-כן, יש מחכמי ישראל3 הסוברים שרק בגיל ארבעים הכיר אברהם את בורא העולם – וכיצד ייתכן לתאר את כל חייו כ"בא בימים"?
מצוות חינוך
הסבר הדבר, נעוץ בעיקרון במִצְוַת חינוך הילדים:
מן התורה, ילד שטרם הגיע לגיל בר-מצוה, פטור מכל מצוות התורה, אך כשהוא מגיע לגיל 13, הרי מתחייב בבת אחת בכל מצוות התורה.
ולכאורה, זו הלכה שמעוררת תמיהה גדולה – כיצד ייתכן לחייב את נער הבר-מצוה בכל מצוות התורה ברגע אחד, הרי מצוות רבות דורשות הכנה ארוכה כייצור תפילין, עשיית ציצית וכדומה. ואם לא תחול חובה על הכנת פריטים אלה מבעוד מועד, איך יוכל הנער לקיים את המצוות הללו בהגיעו לגיל מצוות?
מוסבר על-כך, שלפי כללי התורה, כאשר הנער עוסק בהכנת תשמישי המִצְוָה, והכשרת הפריטים הנחוצים לקיום המִצְוָה, הדבר נחשב כאילו קיים את המִצְוָה ממש.
אלא שחכמי ישראל בדורות קדומים שמו לב, כי מצב בו הנער כבר הגיע לגיל מצוות ועדיין איננו מקיים מצוות בפועל, עלול להיות בעייתי. לפיכך תיקנו חכמים את מִצְוַת חינוך הילדים. מִצְוָה הכוללת חובה על אביו של כל ילד יהודי, לדאוג לתשמישי המִצְוָה של הילד בעודו קטן, וללמדו כיצד מקיימים את המצוות, כדי שכאשר הילד יגיע לגיל המצוות – יוכל לקיים את המצוות מיד, ללא דיחוי.
אך, כאמור, לפני שחכמי ישראל תיקנו את מִצְוַת החינוך, היה העיסוק בהכנות לקיום המִצְוָה, נחשב לקיום המִצְוָה עצמה.
רק נולד והתבונן
לכן ראוי בהחלט לתאר את אברהם אבינו כ"בא בימים", שכל ימי חייו היו מושלמים בעבודת ה', למרות שבשנותיו הראשונות עדיין לא הכיר את מציאות הבורא, כי כבר מיום היוולדו ממש, עסק אברהם בהתבוננות ומחשבה על קיומו של הבורא. ומשום כך, גם שנותיו הראשונות נחשבות כשנים מלאות בעבודת הבורא.
עם זאת, עלינו לזכור שבזמן הזה מוטלת עלינו המִצְוָה החשובה שתיקנו חכמים – חינוך הילדים. על ההורים מוטלת החובה והזכות הנפלאה לחנך את ילדיהם הקטנים, כך שכאשר יגדלו ויגיעו לגיל החיוב במצוות, הילדים עצמם יהיו מוכנים, וגם יהיה בידם את כל הנדרש כדי לקיים את מצוות התורה כראוי.