מה המשמעות של הוודאות?
פרשתנו פותחת בדיני טומאת וטהרת היולדת. תחילה באים הדינים הנוגעים ללידת הבן: "אשה כי תזריע וילדה זכר, וטמאה שבעת ימים". לאחר-מכן התורה מפרטת את ההלכות הרלוונטיות בלידת הבת: "ואם נקבה תלד…".
ונשאלת השאלה: לגבי לידת בן, נאמר "וילדה זכר", ומשמעות הדברים היא – שודאי תלד זכר. מדוע לא נאמר "אם תלד זכר", כפי שנאמר מיד לאחר מכן בלידת הנקבה – "ואם נקבה תלד"?
גאולה נצחית
מוסבר על-כך1 שלידה היא בעצם סיום תקופת העיבור, במהלכה הוולד סגור ומכוסה, והיא מסמלת יציאה מגלות לגאולה והתחלה חדשה. אולם יש שתי צורות של גאולה. האחת, גאולת שעה זמנית, כגאולת בני ישראל ממצרים, בה נגאלו זמנית מצרת השעבוד. והשנייה, גאולה נצחית ברת-קיום תמידי, כמו הגאולה העתידה להיות בביאת המשיח, שאז ייגאלו בני ישראל מהגלות לנצח.
הגאולה הנצחית נמשלה לזכר. כשם שהזכר מבטא תוקף ועוצמה2, כך הגאולה העתידה תהיה חזקה וברת-תוקף נצחי.
וזו כוונת הפסוק:
"אשה כי תזריע" – כאשר בני ישראל הקשורים אל הקדוש-ברוך-הוא כאשה אל בעלה, 'יזרעו' בעולם, יקיימו תורה ומצוות, בוודאי תגיע התוצאה המיוחלת "וילדה זכר" – תתרחש גאולה נצחית.
מצוות גשמיות מביאות גאולה!
לפי זה, במילים "אשה כי תזריע וילדה זכר", יש מסר חשוב:
כאשר מגדלים פירות וצמחים, יש לזרוע את הגרעין באדמה. הנחת הגרעין במקום אחר, לא תניב פירות ולא תביא תוצאות. רק זריעה באדמה הפיזית תצמיח.
לפעמים עלולים לחשוב שהקדוש-ברוך-הוא רוצה רק את הלב היהודי, אהבה עזה לבורא העולם ורגש חם לענייני קדושה.
אך זו טעות. כשם שזריעה גשמית חייבת להיות דווקא באדמה, כך הזריעה הרוחנית, קיום התורה והמצוות, חייב להיות באופן פיזי-מעשי, כמו הנחת תפילין עשויות מעור בהמה גשמית, ולבישת ציצית של צמר גשמי. אף בנתינת צדקה, לא מספיק להצטער בצער העני ולשפוך דמעות על מצבו הקשה, אלא נדרשת עשיה בכך שיש להעניק לו סיוע ממשי.
והתורה מבטיחה שאם כך נעשה, בוודאי יהיה "וילדה זכר" – לידה חדשה של גאולה נצחית.