מדוע דיבר משה לארץ?
פרשתנו פותחת בשירה ארוכה של משה רבינו, בה הוא מתנסח בלשון מליצית על חסדי הבורא עם ישראל, על מאורעות הימים שעברו ועל מה שעתיד להיות.
לשירה, מקדים משה רבינו ואומר – 'האזינו השמים ואדברה, ותשמע הארץ אמרי פי'. בכך הוא עושה את השמים ואת הארץ לעדים לדבריו, על-מנת שלעולם לא יתכחשו למסרים של השירה.
גם ישעיהו הנביא בשעתו, עושה שימוש בשמים ובארץ כעדים, אך בעוד שאצל משה רבינו, השמים מתבקשים להאזין והארץ מתבקש לשמוע, אצל ישעיהו הביטויים הפוכים, והוא אומר1: "שמעו שמים והאזיני ארץ".
אומרים על כך חכמי ישראל 2, כי משה עושה שימוש במילה 'האזינו' בנוגע לשמים, כי המושג 'האזנה' נכון ביחס לדבר קרוב, ומשה רבינו אכן היה במהותו קרוב יותר ל'שמים' המסמלים דברים רוחניים נעלים.
ואילו בנוגע לארץ, משה עושה שימוש במטבע הלשון 'ותשמע' – המתייחסת להקשבה מרחוק – בשל היותו רחוק מכל דבר גשמי וארצי.
לעומתו, ישעיהו הנביא שלא הגיע לדרגת משה רבינו והיה קרוב יותר לארץ, קרא לשמים 'שמעו' ולארץ 'האזיני'.
נשאלת השאלה: מאחר ומשה רבינו אכן היה רחוק לחלוטין מכל דבר גשמי וארצי, מדוע בכלל דיבר אל הארץ? וכך גם לגבי ישעיהו, מאחר שהיה קרוב יותר לארץ – מדוע בכלל דיבר אל השמים?
זהירות מגישה מוטעית
ההסבר הוא, ש'שמים' ו'ארץ' רומזים לתורה ומצוות:
'שמים' מסמלים את היהודים שעסוקים בעיקר בלימוד התורה. הם שקועים בחכמה אלוקית שמיימית ומעמיקים בסודותיה. לעומת זאת, 'ארץ' מסמלת את היהודים שעוסקים בדברים ארציים של מלאכה ומסחר ועניינים ארציים, ועובדים את ה' בעיקר בקיום המצוות המעשיות כהלכה.
העוסק בתורה עלול לחשוב בטעות, כי מן הראוי שיקדיש את כל זמנו ללימוד התורה בלבד, מבלי לפנות זמן לקיום מצוות מעשיות.
גם איש המלאכה והמסחר עלול לחשוב בטעות, כי לא נדרש ממנו כלל ללמוד תורה, ודי לו בקיום מצוות מעשיות והעיסוק לפרנסתו ביושר.
השלימות המתבקשת
לשם כך פונה משה רבינו ל'ארץ'. להורות לכל בני ישראל כי למרות דרגתו הגבוהה ביותר, הוא נדרש לפנות גם ל'ארץ', ורק כך ייצור את השלימות המתבקשת. אף ישעיהו הנביא פעל לפי אותו עיקרון. למרות שהיה קרוב יותר לענייני מצוות מעשיות, הוא פונה ושואף גם ל'שמים' ולעניינים עליונים.
ויש כאן הוראה לכל אחד ואחת:
על-מנת ליצור את השלימות המתבקשת לפי רצונו של בורא העולם, יש לעסוק במלאכת המצוות כראוי, ובד-בבד לקבוע עיתים ללימוד התורה. וכמובן, גם לומדי התורה צריכים לקיים את המצוות המעשיות.