למה דווקא המלך?
בפרשת 'וילך' מופיעה מִצְוַת 'הקהל'. התורה מְצַוָה שאחת לשבע שנים, במוצאי חג הסוכות של השנה שלאחר שנת השמיטה, יתקבצו בבית-המקדש כל בני ישראל, אנשים נשים וטף, ללא יוצא מן הכלל.
במעמד זה, מלך ישראל באותה עת, עולה על בימת עץ גבוהה, וקורא באזני העם פרשיות נבחרות מספר התורה1.
נשאלת השאלה: מעמד רב עוצמה שכזה, בו כל בני ישראל שומעים את דברי התורה בקיבוץ אחד, היה מן הראוי שיתבצע על-ידי המנהיג הרוחני של העם, כדוגמת ראש הסנהדרין. אם כן, מדוע נקבע שקריאת התורה במעמד כה נשגב, נעשית על-ידי המלך שהוא המנהיג המדיני הגשמי?
הלימוד בו כולם שווים
הסבר הדבר, נעוץ ברעיון העומד מאחורי הדרישה ממלך ישראל לקרוא בתורה לכל העם:
בלימוד התורה יש שני היבטים. האחד הוא הלימוד בהבנה והשגה שכלית של כל אחד לפי רמת הבנתו. והשני הוא הקריאה – לקרוא את פסוקי התורה בלי להבין את פשרם. ובהיבט זה, אין הבדל בין קורא חכם גדול לאדם פשוט2.
מאחר ואחת המטרות של מִצְוַת 'הקהל' היא לאחד את העם ולתת ביטוי למאחד ולמשותף בין כל חלקי העם, קבעה התורה שמלך ישראל יקרא פרשיות נבחרות מספר התורה בקריאה פשוטה, ללא כל הסבר או לימוד מעמיק, שהיא לימוד תורה שבו כולם שווים.
שכן, בקריאת התורה הפשוטה, מתבטאת האחדות העמוקה בין כל ישראל, הנובעת מכך שביחס לקדושת התורה, כולם שווים ולא קיימים הבדלים של רמות שונות.
כולם מתבטלים למלך
לכן הקורא בתורה היה דווקא מלך ישראל, ולא ראש הסנהדרין:
הציות של כל בני ישראל למלך, אינו נובע מהעובדה שהמלך הוא החכם או החזק ביותר שבעם, אלא מהביטול המוחלט של כל בני העם למלך שנבחר ונתמנה על-ידם.
גם החכם הגדול ביותר שבעם, מתבטל בפני המלך בביטול מוחלט וסר למשמעתו, גם כאשר אינו מבין את הטעמים שמאחורי חוקי המלכות. בדיוק כמו האדם הפשוט.
ומפני שמִצְוַת 'הקהל' נועדה לסמל את אחדות העם, ולהביא לידי ביטוי את נקודת הקדושה המשותפת לכל העם ומאחדת את כל העם כולו – מלך ישראל הוא זה שנבחר לקרוא בתורה ב'הקהל'.