ב"ה • פרשת ויקרא • כ״ח באדר תשפ״ו
האתר מוקדש לע"נ חווה נחמה בת יעקב משה ז"ל
האתר מוקדש לזכות יחיאל בן צילה נ"י
כל הזכויות שמורות © 2026
האתר מוקדש לע"נ חווה נחמה בת יעקב משה ז"ל
האתר מוקדש לזכות יחיאל בן צילה נ"י
דרשה 2/10 לפרשה
האש הבוערת בכל יהודי
"זֶה יִתְּנוּ, כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל".
כי-תשא, פרק ל' פסוק י"ג
מעובד מ: על-פי ליקוטי-שיחות חלק ט"ו, עמ' 381 ואילך

למה מטבע של אש?

הקדוש-ברוך-הוא הורה למנות את בני ישראל בצורה ייחודית. כדי להימנע מספירה של בני אדם, העלולה לפגום בברכה השורה עליהם1, המניין נעשה באמצעות תרומה. כל איש מישראל תורם עבור קורבנות המקדש "מחצית השקל", ולפי סכום סך-כל התרומות, יודעים את מספר התורמים בבני ישראל.

חז"ל אומרים כי הקדוש-ברוך-הוא לא הסתפק רק בהוראה לתת מחצית השקל, אלא הראה למשה דוגמה של המטבע. וכך מפרש רש"י את הנאמר "זה יתנו"2: "הראה לו כמין מטבע של אש, ומשקלה מחצית השקל, ואמר לו: "כזה יתנו".

והשאלה נשאלת מאליה:

מדוע לא היה די באמירת הציווי, ולשם מה היה צריך ה' להראות למשה את צורת המטבע? הרי צורת מטבע היא דבר פשוט כל-כך וברור!

נתינה מרוחב לב

ההסבר טמון במשמעות הפנימית של הדברים. תרומת "מחצית השקל" לא נועדה רק כדי לספור את בני ישראל. התרומה הייתה גם חלק מהכפרה על חטא העגל, והיא נקראת בפסוק "כופר נפשו"3. באמצעות נתינת התרומה, כיפר האדם על נפשו. לכן, הראה הקדוש-ברוך-הוא למשה "מטבע של אש". היה זה הסבר כיצד יכולה תרומת מטבע, לכפר על הנפש4.

מאחר שכל יהודי חייב לתת את תרומת "מחצית השקל", מדובר בנתינה כפויה. אם כן, תמה משה רבינו, איך תרומה שלא נובעת מרוחב לב ונדיבות אלא מציווי שחובה לקיים, יכולה לכפר על הנפש.

על התמיהה הזו, השיב לו הקדוש-ברוך-הוא בכך שהראה לו "מטבע של אש". היה זה רמז לעובדה שבכל יהודי בוערת אש. אש רוחנית שיוקדת בליבו ובנשמתו תמיד. לכן, גם כאשר נדמה שמעשה טוב כלשהו נעשה מתוך כפיה, לאמיתו של דבר הוא נעשה מרצון, כי בכל יהודי קיימת התלהבות נסתרת לכל דבר שבקדושה. לכן, גם נתינת "מחצית השקל" מפני הציווי, יכולה בהחלט להוות כפרה, שכן לאמיתו של דבר אין זו נתינה כפויה אלא תרומה ברצון ובהתלהבות.

חשיבות עליונה לכל מעשה

אש זו, הבוערת בליבו של כל יהודי, היא נצחית וקיימת גם כיום. בכל אחד ואחד, יהיה אשר יהיה מצבו הרוחני, בוערת אש של אהבה לבורא, ורצון עז לקיים את מצוותיו. לעיתים היא נסתרת. לפעמים לא שמים לב אליה, אבל היא קיימת תמיד.

לכן, לכל מעשה טוב שיהודי עושה, ולכל מצוה שהוא מקיים, יש חשיבות עליונה. שכן לאמיתו של דבר, אין זה מעשה נטול רגשות, אלא מעשה שקשור לרגש המוסתר עמוק בתוכו. רגש שנובע מאש שלא נכבית לעולם. קשר נצחי לבורא, שלעולם לא יינתק.


  1. 1. תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ו', עמוד ב'.

  2. 2. כי-תשא, פרק ל', פסוק י"ג.

  3. 3. כי-תשא, פרק ל', פסוק י"ב.

  4. 4. 'תוספות' לתלמוד בבלי, מסכת חולין, דף מ"ב, עמוד א'.

הדרשות
הבאות
1/10
לחפש את החצי השני
"עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַה'".
כי-תשא, פרק ל', פסוק י"ג
3/10
המחצית שהיא שלמות
"מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל".
כי-תשא, פרק ל', פסוק י"ג
4/10
רחיצה חיצונית ופנימית
"וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ, אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם".
כי-תשא, פרק ל', פסוק י"ט
5/10
רצון חיובי, תוצאה שלילית
"וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה".
כי-תשא, פרק ל"ב, פסוק ד'
6/10
אפשר וצריך לשלב ניגודים
“וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם"
כי-תשא, פרק ל"ב, פסוק י"ט
7/10
לזכור ולא ליפול
"וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא, ה' ה' אֵ-ל רַחוּם".
כי-תשא, פרק ל"ד, פסוק ו'
8/10
הזריזות היתירה של משה
“ וַיְמַהֵר מֹשֶׁה, וַיִּקֹּד אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ”
כי-תשא, פרק ל"ד, פסוק ח'
9/10
שישה נשארו, אחד ברח
"הִנְנִי גֹרֵשׁ מִפָּנֶיךָ, אֶת הָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי".
כי-תשא, פרק ל"ד, פסוק י"א
10/10
זהירות יתר מאכזריות
לֹא-תְבַשֵּׁל גְּדִי, בַּחֲלֵב אִמּוֹ”
כי-תשא, פרק ל"ד, פסוק כ"ו
1/10
לחפש את החצי השני
"עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַה'".
כי-תשא, פרק ל', פסוק י"ג
3/10
המחצית שהיא שלמות
"מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל".
כי-תשא, פרק ל', פסוק י"ג
4/10
רחיצה חיצונית ופנימית
"וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ, אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם".
כי-תשא, פרק ל', פסוק י"ט
5/10
רצון חיובי, תוצאה שלילית
"וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה".
כי-תשא, פרק ל"ב, פסוק ד'
6/10
אפשר וצריך לשלב ניגודים
“וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם"
כי-תשא, פרק ל"ב, פסוק י"ט
7/10
לזכור ולא ליפול
"וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא, ה' ה' אֵ-ל רַחוּם".
כי-תשא, פרק ל"ד, פסוק ו'
8/10
הזריזות היתירה של משה
“ וַיְמַהֵר מֹשֶׁה, וַיִּקֹּד אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ”
כי-תשא, פרק ל"ד, פסוק ח'
9/10
שישה נשארו, אחד ברח
"הִנְנִי גֹרֵשׁ מִפָּנֶיךָ, אֶת הָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי".
כי-תשא, פרק ל"ד, פסוק י"א
10/10
זהירות יתר מאכזריות
לֹא-תְבַשֵּׁל גְּדִי, בַּחֲלֵב אִמּוֹ”
כי-תשא, פרק ל"ד, פסוק כ"ו

חיפוש מהיר בין דרשות/רבנים/פסוקים ונושאים

מדיניות וזכויות יוצרים

א) אם ברצונכם לפרסם או לשכפל תוכן זה בצורה כלשהי באתר אינטרנט, בכתב עת או בספר, אנא צרו קשר בדוא"ל לכתובת: [email protected].
ב) אתם רשאים להעביר באופן חופשי את התוכן לחברים ולמכרים באמצעות דואר אלקטרוני, רשת חברתית או הדפסה, בכפוף למגבלות הבאות:
1) אינכם משנים אף חלק ממנו בכל דרך שהיא, לא מוסיפים עליו תוספת כלשהי ולא מוחקים שום חלק ממנו.
2) אתם נותנים קרדיט למערכת דרשה לשבת, ומצרפים קישור אל www.drashaleshabat.com (בעותק מודפס כתובת האתר צריכה להיות מפורטת במלואה), ומוסיפים את ההערה הבאה:
התוכן בדף זה מיוצר על-ידי מערכת דרשה לשבת והוא מוגן בזכויות יוצרים על ידי אם נהנתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו עוד יותר, בתנאי שאתם לא משנים אף חלק ממנו, ואתם מצרפים את ההערה הזו, קישור ל- www.drashaleshabat.com
 וקרדיט למערכת דרשה לשבת.
ג) אם ברצונכם לפרסם מחדש מאמר זה בכתב עת, ספר או אתר, שלחו דוא"ל לכתובת: [email protected].