להיכן נעלם הארון?
בין ציוויי הקדוש-ברוך-הוא על בניית המשכן, היה ציווי לבנות ארון מיוחד שנועד לשימור לוחות הברית1. ארון זה, הקרוי "ארון העדות", הוצב בקודש הקודשים. תחילה במשכן שהיה במדבר, ולבסוף בבית המקדש בירושלים.
נאמר בתלמוד כי בבית השני שהוקם לאחר חורבן הבית הראשון, נותר בית המקדש ללא הארון2. על מיקומו של הארון באותה עת, יש דעות חלוקות. יש אומרים שהארון הוטמן במעמקי האדמה מתחת לבית המקדש. לפי דעות אחרות, הארון נלקח בשבי בעת חורבן הבית הראשון3.
כאן שורה השכינה
הרמב"ם, בספרו 'משנה תורה'4, מקבל את הדעה שהארון הוטמן. מאחר והדברים נכתבו בספר שכולו הלכות פסוקות, יש להסיק מכך שעל-פי ההלכה לא ייתכן שארון העדות נלקח בשבי, אלא ברור שהארון הוטמן בעודו שלם.
הסיבה לכך היא מרכזיותו של הארון במשכן ובבית המקדש. בנייתם של אלו הייתה, כהוראת ה', "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"5. כלומר, במטרה להשרות את השכינה ולהחדיר קדושה בעולם.
מטרה זו הושגה בעיקר על ידי ארון העדות. דבר שנלמד מהאמור בהמשך הפרשה כי הארון הוא המקום שבו תשרה השכינה6: "ונועדתי לך שם, ודיברתי אתך מעל הכפורת, מבין שני הכרובים, אשר על ארון העדות". לפיכך, בשל מרכזיותו של הארון במטרת המשכן, אין ספק שהארון היה גם בבית המקדש השני, אם כי במעמקי האדמה, ולא הוגלה.
נמצאים בגלות, מתכוננים לגאולה
המקום שבו נגנז הארון, לא נחפר סמוך ליציאה לגלות. הוא נבנה קודם לכן, כחלק מהבניה הראשונית והמקורית של בית המקדש7. זאת, מאחר והאפשרות של חורבן הבית נלקחה בחשבון מראש. מתוך הנחה כי בית שנבנה בידי בני אדם – עלול להיחרב.
לעומת זאת, בית-המקדש השלישי שעתיד להיבנות במהרה, ייבנה על ידי בורא העולם8. והוא יהיה בית נצחי שלעולם לא יחרב.
המקום שבו נגנז ונטמן הארון, שבשונה משאר חלקי הבית נותר נצחי, מהווה תזכורת לכך שכבר כיום, כשאנו עדיין נמצאים בגלות, יש להתכונן ולצפות לגאולה השלימה.