'אדם' או חוטא?
בפסוקי התנ"ך ובדברי חכמינו ז"ל1, מכונה היהודי בארבעת השמות הבאים, בסדר יורד ופוחת: אדם, איש, גבר ואנוש.
התואר 'אדם' מסמל יהודי שלם במעלות. לכן זה השם שבו הקדוש-ברוך-הוא מבטא את הערכתו הרבה לעם-ישראל, ואומר2: "אתם קרויים אדם, ואין אומות העולם קרויים אדם".
לפי זה, נשאלת השאלה: כידוע, המצורע חטא בחטא חמור של לשון-הרע, והנגעים התפשטו בגופו כתוצאה ממעשיו השליליים. אם כן, מדוע התורה מכנה אותו בתואר הנעלה 'אדם', ואומרת3 "אדם כי יהיה בעור בשרו … והיה בעור בשרו לנגע צרעת"?
מעידה חיצונית זמנית
מוסבר על-כך בתורת החסידות4 שאכן, נגעי צרעת באים רק על אדם שלם במעלותיו, הנמצא במעמד רוחני נעלה וברמה גבוהה של קדושה. שכן, נגעי הצרעת אינם חולי פנימי, ואינם חודרים בתוך בשר האדם ממש, אלא מופיעים רק בעור החיצוני. כלומר, מדובר ביהודי שלם במעלותיו הרוחניות, שנכשל בלשון-הרע כמעידה חיצונית וזמנית.
זו הסיבה לכך שבימינו אין הצרעת קיימת. בזמן שבית המקדש היה קיים, בני ישראל היו בדרגה נעלית של קדושה עד כדי כך שפנימיותם הייתה שלמה, והצרעת סימלה מעידה חיצונית בלבד. ואילו בזמן הגלות, אין אנשים שלמים במעלותיהם כמו בימי קדם.
שמירה על גבולות
ועם זאת, מפליאה העובדה שכאשר יהודי שלם במעלותיו הרוחניות – ובשל כך מכונה בתואר הנעלה 'אדם' – נכשל בלשון-הרע, הוא נענש בנגעי צרעת בביתו ובגופו.
מכאן שלא תמיד דיבורי לשון-הרע נובעים מנטיות שליליות או ממידות רעות. לפעמים, שיחת רֵעים חביבה, יכולה להיסחף לדיבורים אסורים, כי כאשר משוחחים ללא גבולות ברורים, עלולים אנו להיגרר לאמירות לא נכונות ואף ללשון-הרע.
עלינו להיזהר בדיבורינו, ולהציב גבולות למילים ולתכנים שאנו אומרים. כך נישמר מלשון-הרע ונשמור על לשון נקייה וטהורה.