נס ללא מטרה?!
קטע חשוב בפרשתנו, מוקדש לתיאור חוזר של מעמד הר סיני וקבלת התורה. משה רבינו מזכיר לבני ישראל את המאורע המרשים והעוצמתי, ומחדד באזניהם את הציוויים של הבורא שניתנו באותו מעמד גדול ונשגב.
כאשר משה מתאר את קולו של הקדוש-ברוך-הוא במעמד, הוא עושה שימוש במילים "קול גדול ולא יסף".
אחד ההסברים על כך הוא1 שבעת המעמד אירע נס גדול, ולקולו של הקדוש-ברוך-הוא לא היה הד.
ונשאלת השאלה: לשם מה נועד נס זה, הרי כלל הוא2 שהקדוש-ברוך-הוא איננו עושה ניסים לחינם, ללא מטרה וכוונה מיוחדת?
תופעה טבעית
כדי לעמוד על מטרתו של נס זה, יש להקדים את הסיבה הטבעית להיווצרות ההד:
כאשר אדם משמיע קול בתוך חלל סגור, גלי הקול פוגעים בקירות החדר, מנסים לעבור אותם ולהמשיך הלאה. אולם, הקירות עוצרים בעד גלי הקול, ומחזירים את הקול בחזרה אל המקור שממנו נשמעו. וחזרת גלי הקול למקומם הראשון, היא היוצרת את ההד.
תופעה טבעית זו, מתרחשת רק אם הקיר מונע מגלי הקול להמשיך ולהגיע אל ייעודם הישיר. לעומת זאת, במקרה שהקיר, או דבר אחר, העומד כנגד הקול, מכיל וסופג את גלי הקול ולא עוצר בעדם, גלי הקול נספגים ולא יישמע כל הד.
זו הסיבה לכך שלדברי ה' במעמד הר סיני לא היה הד, כי הדברים נספגו ונקלטו בכל הבריאה כולה וחדרו לכל רובדי העולם כולו. שכן, שום דבר לא מסוגל למנוע ולעצור בעד דברי הקדוש-ברוך-הוא מלהגיע אל ייעודם.
אם כן, העובדה שלא היה הד לקולו של הקדוש-ברוך-הוא במעמד העוצמתי של מתן-תורה, לא היה נס מיוחד או פלא חדש. להיפך, הייתה זו תוצאה טבעית מכך שקולו של הקדוש-ברוך-הוא חדר לכל הבריאה כולה.
שולחן הלימוד וארון הקבורה
גם כאשר יהודי לומד תורה, בכל זמן ובכל מקום, דברי התורה חודרים בחפצים הגשמיים בהם הדיבורים 'פוגעים', ומקדשים ומזככים אותם.
זהו גם ההסבר לכך שכמה מגדולי ישראל3 ביקשו לפני פטירתם לעשות את ארון הקבורה שלהם מהשולחן שעליו למדו תורה. הסיבה לכך היא, משום ששולחן הלימוד שספג וקלט הרבה דברי תורה וחכמה אלוקית, יוכל להעיד עליהם ולסייע להם בבואם לפני בית-דין של מעלה.
נתבונן בכוח הבלתי נתפס של דברי התורה, ונשאב מכך עידוד לעסוק ביתר כח בלימוד התורה ולהתייגע בה.

