הרמב"ם צייר הפוך?
מנורת הזהב במשכן ובבית-המקדש הייתה מעוטרת בעיטורים רבים, בדמות גביעים כפתורים ופרחים1. הגביעים נעשו בדמות כוסות מיוחדים, בעלי תחתית צרה ופה רחב2.
מצוי בידינו ציור המנורה שצייר הרמב"ם3. ובציור זה יש דבר פלא. גביעי המנורה מצוירים הפוכים. כלומר, עיטורי הגביעים הם בצורת כוסות הפוכים, שפיהם כלפי מטה. ציור הגביעים כשהם הפוכים, מפתיע ומעורר את השאלה מדוע לא צייר הרמב"ם את הגביעים בצורה הרגילה של כוסות שפיהם כלפי מעלה?
בנוסף לכך, נראה שצורה כזו אינה תואמת את הכלל ההלכתי הקובע ש"כל המצוות כולן, אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתן"4. למשל, אדם יוצא ידי חובתו ליטול את ארבעת המינים בחג הסוכות, רק אם הוא נוטל את האתרוג דרך גדילתו על העץ – ולא להיפך.
עדות להשראת השכינה
בבית-המקדש היה דבר נוסף שנעשה בצורה הפוכה מהרגיל. והכוונה לחלונות. הצורה המקובלת לבניית חלונות באותם ימים, הייתה כך שבצידו החיצוני של הקיר, החלון צר והוא הולך ומתרחב בעובי הקיר, עד שבצידו הפנימי הוא רחב ביותר. זאת, כדי שקרני האור החודרות דרך החלון מבחוץ, יתפשטו על פני כל חלל הבית בפנים.
אולם החלונות בבית-המקדש נבנו הפוך מהמקובל. חלונות המקדש היו צרים בצד הפנימי, ורחבים בצד החיצוני. זאת כדי לרמז שבית המקדש איננו זקוק לאור מבחוץ. להיפך. אור הנרות של מנורת המקדש הוא זה שיוצא ומתפשט ומאיר לכל העולם. כפי שאמרו חז"ל על המנורה5: "לא לאורה אני צריך.. עדות היא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל".
להאיר את הסביבה
רעיון זה משתקף גם בגביעי המנורה ההפוכים. כוסות וגביעים נועדו לאגור בתוכם משקאות ולהעביר את תכולתם הלאה, אל האדם. ואילו גביעים הפוכים הם ביטוי לעובדה שהמנורה לא אוגרת אלא נותנת ומשפיעה. השפע לכל העולם מגיע מהמנורה הניצבת בבית המקדש, ולא להיפך.
בדומה למנורת המקדש, העם היהודי משמש "אור גוים"6, וכל יהודי מהווה מקור השפעה לכל העולם. עלינו לזכור את ייחודינו ואת תפקידנו. לא להיות מושפעים מהסביבה החיצונית, אלא להאיר אותה.