למה ארבעה ימים?
במהלך שהותם הארוכה של בני ישראל במצרים, הם נגררו אחר טומאות המצריים ומעשיהם. לפיכך1, כאשר הגיעה השעה להוציאם ממצרים, נתן להם הקדוש-ברוך-הוא שתי מצוות כדי שבזכות קיום המצוות הללו יוכלו להיגאל.
אחת משתי המצוות הללו, הייתה המצווה לעשות קרבן פסח בי"ד בניסן.
את השה המיועד לקרבן, היה על בני ישראל לבחור כבר בעשירי בניסן, ולשמור אותו ארבעה ימים בתוך הבית עד מועד השחיטה2. ויש להבין מה הרעיון העומד מאחורי ההמתנה של ארבעת הימים?
ניתוק במודעות מלאה
הכבשים היו חלק מאלילי המצריים. על הפסוק3 "כי תועבת מצרים כל רועה צאן", מפרש רש"י: "לפי שהם להם אלהות". כאמור, בני ישראל במצרים נגררו אחר מעשי המצריים, עד שהחלו אף הם לעבוד עבודה-זרה4. כהכנה ליציאת מצרים, וקבלת התורה לאחר מכן, היה עליהם להתנתק מעבודה-זרה, ולשם כך נצטוו להביא את השה לה'.
אבל אילו היו בני ישראל נוטלים את השה ושוחטים אותו מיד, היה הדבר עלול להתפרש כמעשה פזיז, הנובע מהתרגשות רגעית. על-מנת להוכיח שהמעשה נבע מתוך שיקול דעת והחלטה מודעת להתנתק מעבודה-זרה, נדרש פרק הזמן בו השה שהה בבית, ארבעה ימים בהם הרעיון הבשיל במוחם של בני ישראל.
תוקף האמונה
מעבר לעקירת הרע מבני ישראל, הביא הדבר לידי ביטוי גם את תוקף האמונה שלהם. שהרי במשך ארבעת ימי ההמתנה הללו, המצריים הבחינו בכך ופנו לבני ישראל בשאלות לשם מה הוכנס השה אל הבית. כאן התגלה תוקף האמונה של היהודי, שעל אף העובדה שמולו ניצב אדם הסוגד לשה, לא היסס לומר כי השה מיועד לקורבן לה'5.
העוצמה היהודית הזו, של תוקף וגאווה במצוות ה', הובילו ליציאת מצרים. גם כיום, העמידה בתוקף על קיום מצוות ה' מבלי להתרשם מתגובות לא אוהדות, תוביל אותנו במהרה אל הגאולה השלימה.