למה הכהן רק מזהיר?
בפרשת 'נשא', התורה מפרטת את דיני אישה סוטה1. כאשר הבעל מורה לאשתו לא להתייחד עם אדם מסוים, והיא לא שעתה לאזהרה וכן התייחדה, עליה לבוא לבית-המקדש ולשתות 'מי סוטה'.
לפני שתיית המים הללו, הכהן מזהיר את האישה שאם אכן היא עברה עבירה עם האדם הזר, המים יגרמו לה למות במיתה משונה2.
בהמשך אומרת התורה, שאם שתיית המים לא גרמה לאישה כל נזק, הרי זו הוכחה שהאישה לא עברה עבירה. במקרה זה, לא רק שכמובן האישה לא נענשת, אלא בזכות צדקתה, היא עתידה ללדת בן. ובלשון הכתוב – "ונזרעה זרע"3.
ונשאלת השאלה: מדוע לפני שתיית המים, כאשר הכהן מזהיר את האישה מפני ההשלכות החמורות שעלולות להיות לשתיית המים במקרה שחטאה, הוא לא אומר לה דבר על הברכה הצפויה לה אם יתברר שלא חטאה?
ההתעלות שעל-ידי התשובה
על-פי פנימיות התורה, האיסור שהבעל אוסר על אשתו להתייחד עם אדם אחר, רומז לאיסור המוטל על יהודי להתחבר עם היצר הרע.
כשם שהבעל מבקש מהאישה שלא תתייחד עם אדם אחר, כך הקדוש-ברוך-הוא מבקש מבני ישראל שלא יתפתו ליצר הרע, ולא יתחברו עם אלוהים אחרים.
אולם, במקרה שיהודי חטא ואכן נגרר אחרי יצרו הרע, עומדת בפניו האפשרות לעשות תשובה. וכאשר הוא חוזר בו ממעשיו הרעים ומיטיב את הליכותיו, לא רק שחטאיו נמחקים אלא הוא מתעלה לדרגה גבוהה יותר מכפי שהיה לפני שנכשל בחטא, כדברי חכמים4: "במקום שבעלי-תשובה עומדים, צדיקים גדולים אינם עומדים".
תהליך התשובה, נרמז בשתיית המים המטהרים את האישה. לכן, דווקא לאחר שתיית המים, התורה מברכת את האישה שתזכה לבן. להורות שכעת היא כמו בעל-תשובה שלא רק שחטאו נמחל ואינו נענש, אלא מתעלה לרמה רוחנית גבוהה ביותר.
הברכה שאחרי התשובה
לפי-זה מובן גם מדוע לפני שתיית המים, משמיע הכהן לאישה את האזהרה, ואינו מפרט גם את הברכה:
על מצוות התשובה, אומרים חכמים: "האומר אחטא ואשוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה". כלומר, מי שלא נמנע מחטא מתוך מחשבה שכעת יחטא ולאחר-מכן יעשה תשובה, לא מסייעים לו מן השמים לעשות תשובה. לכן, אף-על-פי שבאמצעות התשובה האדם אכן מתעלה ומתרומם, לא יתכן שההתעלות העתידית תשמש היתר לחטוא.
כאמור, שתיית המים מסמלת את הליך התשובה וההיטהרות. ומאחר שאין מקום לתכנן את ההתעלות שעל-ידי התשובה לפני החטא, הכהן לא מזכיר לאישה את הברכה לפני שתיית המים. רק לאחר שתהליך התשובה נשלם, באה הברכה ומעלה את האדם.