'מכחיש בשלישי'
בפרשת השבוע, נמנים מספר חטאים המחייבים את החוטא בהם להביא 'קרבן אשם'. אחד החטאים הללו הוא כאשר אדם קיבל מחברו פיקדון מחברו לשמירה ללא עדים, ולאחר מכן מכחיש מכל-וכל את קבלת הפיקדון. על כך נאמר בתורה: "נפש כי תחטא ומעלה מעל בה'".
הביטוי "מעלה מעל בה'" יוצר הקבלה בין חטא כלפי אדם אחר, למעילה בקדוש-ברוך-הוא. בניגוד להנחה המקובלת שחטא כלפי אדם אחר מסווג כחטא שבין אדם לחברו בלבד, התורה אומרת במפורש שהדבר נחשב 'מעל בה".
מוסבר על כך בפירוש רש"י: "המפקיד אצל חברו ואינו רוצה שתדע בו נשמה אלא שלישי שביניהם. לפיכך כשהוא מכחש, מכחש בשלישי שביניהם". כלומר, כאשר השומר מתכחש להפקדה, הוא נחשב כ'מכחש בשלישי שביניהם' – הקדוש-ברוך-הוא, העד היחידי לקבלת הפיקדון.
ונשאלת השאלה: מדוע בחר רש"י לכתוב "מכחש בשלישי שביניהם", ולא "מכחש בה'" או, כלשון הכתוב 'מועל בה'?
הכחשת הבעלות
הבנת הדברים טמונה במוּדעוּת לבעל-הבית האמיתי של הכסף והרכוש שלנו:
כתוב בתהלים1 "לה' הארץ ומלואה". פירוש הדברים הוא, שכל הכסף והזהב, כמו כל דבר אחר בעולם, שייכים לקדוש-ברוך-הוא והוא הבעלים האמיתי של העולם. בחסדו, הבורא מפקיד בידינו את הכסף והרכוש, כדי שננהג בהם כראוי.
לכן, כאשר אדם מכחיש הפקדת פיקדון, במטרה לגנוב את הכסף מחברו ולהעבירו לבעלותו, הוא למעשה מתכחש לבעלותו הבלעדית של הקדוש-ברוך-הוא על הכסף.
תמיד ניתן לשוב
זו הסיבה לכך שרש"י משתמש במילים "מכחש בשלישי שביניהם":
במבט ראשון נראה, שהשחקנים היחידים בהליך ההפקדה הם המפקיד והשומר, ואילו הקדוש-ברוך-הוא הינו 'עד ראיה' חיצוני וצופה מן הצד בלבד. לכן, מדגיש רש"י, כאשר השומר מתכחש להפקדה, הוא אינו גונב רק מחברו, אלא מתכחש לשותף השלישי שהוא העיקר בכל הסיפור – הקדוש-ברוך-הוא.
עם זאת, עלינו לזכור כי "אין לך דבר העומד בפני התשובה2":
גם מעילה המוגדרת כהתכחשות לבעלות של הבורא על הבריאה, מסתיימת במילים "וכיפר עליו הכהן לפני ה' ונסלח לו3". גם על חטאים חמורים ניתן לשוב בתשובה שלימה ולהתכפר.