'רחוק' מהמצוות?!
בפרשתנו ניצב משה רבינו בפני בני ישראל ואומר 'שירה', ובה נבואות על העתיד לקרות בדורות הבאים. כחלק מהשירה, מזהיר משה את בני ישראל מפני החטאים החמורים שעלולים להביא עליהם צרות קשות וגלות איומה.
כהקדמה לכך, פותח משה את השירה ואומר: "האזינו השמים ואדברה, ותשמע הארץ אמרי פי". אומרים על כך חכמי ישראל, כי המושג 'האזנה' מתייחס לשמיעת דברים ממקור קרוב, ואילו המושג 'שמיעה' חל על שמיעת דברים ממרחק.
לכן, משה רבינו שהיה קרוב במהותו ובנפשו לשמים ולרוחניות, השתמש כלפי השמים בלשון 'האזינו' – כיון שהיה קרוב אליהם, ואילו ביחס לארץ אמר משה 'ותשמע' – כי היה רחוק מכל גשמיות וארציות.
מוסבר על כך בתורת החסידות1: כי 'שמים' רומזים ללימוד התורה – כמו שאמר הקדוש-ברוך-הוא 'מן השמים דברתי'2. ואילו ה'ארץ' רומזת למצוות – שקיומן הוא בעולם-הזה הגשמי והארצי3.
נשאלת השאלה: לפי ביאור החסידות ש'ארץ' רומזת לקיום המצוות, מה פשר האמירה שמשה רבינו היה רחוק מ'הארץ' – הרי אין ספק שמשה קיים את כל מצוות התורה בהידור רב?
קרוב – הבנה, רחוק – ביטול
ההסבר טמון בצורה בה יש לקיים מצוות וללמוד תורה:
כאשר יהודי לומד תורה, עליו לאמץ את שכלו, להעמיק ולהבין היטב את החומר הנלמד. לימוד התורה לא אמור להיות בקבלת-עול בלבד, ללא התבוננות ועיון עמוק.
לעומת זאת, קיום המצוות חייב להתבסס על קבלת-עול מלכות שמים. אם קיום המצוות יהיה מבוסס על הבנה של טעמי המצוות ותכליתן, עלול להיווצר מצב שבו האדם יחדל מקיום מצוה מסוימת בגלל חוסר הבנה של טעמי וכוונות המִצְוָה.
לכן, קיום המצוות צריך להיות מתוך ביטול מוחלט לבורא העולם. כך מובטח שהאדם אכן יקיים את כל מצוות התורה כראוי.
קבלות-עול כבסיס
זו הסיבה הפנימית לכך שמשה רבינו משתמש בלשון 'האזינו' לגבי לימוד התורה, ובלשון 'ותשמע' לגבי קיום המצוות. ברור שמשה רבינו לא היה רחוק, חס-ושלום, מקיום המצוות, אלא שבכך הוא מלמד ומורה את הדרך הנכונה ללמוד תורה ולקיים מצוות.
בלימוד התורה, יש להתקרב לנושא הנלמד ולהבין את הדברים היטב. ואילו קיום המצוות מבוסס על קבלת-עול, ולכן יש להתרחק מהבנה עמוקה ומלאה בטעמי המצוות, ודווקא הריחוק הזה יביא לקיום המצוות בצורה הטובה ביותר.