למה אסור לאכול דם?
בפרשת השבוע, מופיע פירוט של הבהמות הטהורות וכשרות לאכילה. בנוסף, הכתוב מזהיר לא לאכול דם, גם של בעלי-החיים הכשרים, ואומר: "לא תאכלנו – על הארץ תשפכנו כמים".
אומרים על כך חכמי ישראל1 כי העובדה שהכתוב מקיש ומחבר בפסוק אחד את הדם ואת המים, מלמדת כי אף שהדם נאסר באכילה, הוא מותר בהנאה. כלומר, מותר ליהודי למכור את הדם וליהנות מהכסף שקיבל בתמורה.
ונשאלת השאלה: מדוע בכלל נאסר הדם למאכל? ומה הסיבה הפנימית להבדל בין האכילה שנאסרה – להנאה שהותרה?
דם ומים, חום וקור
לביאור הדברים, יש לעמוד על מהות ההבדל בין דם למים:
הדם שבגוף האדם, מסמל את הלהט והחמימות לתאוות. כאשר האדם מתאווה לדבר-מה, חום הדם עולה והתלהבותו מתגברת. לעומת זאת, המים שקטים וקרים, ולכן הם מסמלים את הרגיעה מתאוות והסתפקות במועט.
לכן התורה אוסרת את אכילת הדם. שכן, אכילת דם הבהמה עלולה לגרום לכך שהאדם יספוג את תכונות החום והלהט של דם הבעל-חי, דבר שיגביר ויעצים את תאוותיו הגשמיות. לעומת המים שהם שקטים ורגועים, ושתייתם לא מעבירה שום תכונה שלילית, ולכן המים מותרים.
התועלת שברצונות הגשמיים
עם זאת, המציאות היא שהאדם נברא עם רצונות ודחפים גשמיים ותאוותיו חומריות, בהתאם לחומר הגשמי-ארצי ממנו נוצר. יתר על-כן, רצונות חומריים ותאוות גשמיות אחרות, מועילים לקיום העולם. למשל, הרצון לחיים גשמיים טובים, מניע את האדם לעמול לפרנסתו במשך ששת ימי המעשה, דבר מבורך כשלעצמו.
לכן, התורה מתירה את ההנאה מהדם, ובלבד שהדבר יהיה בכפוף לרצון האלוקי ובהתאם לחוקי התורה.
מכאן שדיני הכשרות שבתורה אינם חוקים נטולי טעם וסיבה. להיפך, התבוננות בטעמים הפנימיים של חוקי הכשרות, עשויה להוביל את האדם ללכת בדרך הישרה, ולסייע לו ליצור בעצמו תכונות טובות ורגשות חיוביים ומועילים.
1. תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף כ"ב ע"א.