גבורה עילאית
כאשר בני ישראל הגיעו לים סוף, נדמה היה שהם נמצאים במבוי סתום. הים שהיה לפניהם חסם את דרכם להתקדם הלאה, ופרעה וצבאו התקרבו מאחוריהם במהירות רבה. בצר להם, פנו בני ישראל בתפילה לה' שיציל אותם מהסכנות הגדולות מלפנים ומאחור1.
בשונה מרוב העם, איש אחד, נחשון בן עמינדב, לא התפלל. הוא התקדם והמשיך ללכת קדימה, אל תוך הים. בזכותו, אומרים חז"ל2, קרע ה' את הים והעם כולו ניצל בנס כביר.
אין ספק כי המעשה של נחשון הוא ביטוי של גבורה ומסירות-נפש עילאית. עם זאת, המעשה מעורר תהיה הלכתית. כמובן, נחשון לא ידע בשלב זה על נס קריעת ים-סוף שעתיד להתרחש. אם כן, בצעידה שלו קדימה, אל תוך הים, הוא הכניס את עצמו למצב של סכנת נפשות. ומאחר שבאותה שעה בני ישראל עדיין לא נצטוו על מסירות נפש3, יש לעיין מהו הנימוק ההלכתי שבגללו היה מותר לנחשון לעשות זאת?
מעל ומעבר לשיקולים
כדי להבין מדוע המעשה של נחשון לא היה כרוך בבעיה הלכתית, יש להבחין בין שני מצבים. מצב אחד כשאדם מחליט למות על קידוש השם. מצב זה מוגדר כ'מסירות נפש'. ובאותה שעה של יציאת מצרים, מעשה כזה אכן לא היה פשוט לפי ההלכה.
לעומת זאת, המעשה של נחשון היה שונה לחלוטין. הוא לא החליט למות למען ה' אלא פשוט התקדם הלאה. כלומר, נחשון לא עשה חישובים של המצב ושיקול של הסיכונים והגיע למסקנה שכתוצאה מהמעשה שלו הוא עומד למות, אך זו הדרך הנכונה. נחשון לא עשה שום חישובים. נאמן להוראת ה' לצעוד אל הר סיני לקבלת התורה, הוא פשוט המשיך ללכת קדימה בדרך אל היעד.
כוחות נפש עצומים
את ההנהגה הזו למד נחשון מאבי האומה, אברהם אבינו. אברהם הציב לנגד עיניו מטרה – פרסום קיומו של הבורא4. על מנת ליישם את המטרה הזו, התקדם אברהם ללא חת. גם כאשר ניצבו לנגדו קשיים גדולים, ואפילו כשהושלך לכבשן האש5. לאברהם לא הייתה מטרה למסור את נפשו ולמות על קידוש השם. הוא פשוט לא נרתע משום קושי, וגם אל מול קשיים גדולים וסכנות מוחשיות, הוא המשיך להתקדם לעבר המטרה והיעד.
את הכוח להתנהג בצורה כזו, הוריש אברהם אבינו לכל יהודי. אם רק נתאמץ, נגלה בקרבנו כוחות נפש עצומים, המסוגלים לעמוד בפני כל הקשיים. אם רק נציב לנגד עינינו את המטרה של הבריאה, לעשות מהעולם הזה מקום ראוי לגילוי אלוקות והשראת השכינה6, ונתקדם ללא הרף מבלי להתרשם משום קושי, נגיע אל היעד המיוחל, ביאת המשיח במהרה.