חיבור מופלא של אש ומים
בסיום פרשת וארא, מספרת התורה על מכת ברד. אמנם שמה הוא "ברד", אך במכה זו ירד מהשמים לא רק ברד. וכך מתארת זאת התורה1: "וימטר ה' ברד על ארץ מצרים, ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד".
התופעה הזו של אש בוערת בתוך הברד שהוא למעשה מים, היא פלא עצום. וכדברי רש"י בפירושו: "נס בתוך נס, האש והברד מעורבין, והברד מים הוא. ולעשות רצון קונם, עשו שלום ביניהם".
מדוע עשה זאת הקדוש-ברוך-הוא? לשם מה ניתנה המכה באמצעות נס מופלא כזה של אש וברד מעורבים זה בזה?
קליפת מצרים – הגאווה
לפי פנימיות הדברים, הקדוש-ברוך-הוא לא הוציא את בני ישראל ממצרים באחת, אלא הקדים והיכה את מצרים בעשר מכות, כדי לשבור ולהכניע את 'קליפת' וטומאת מצרים.
מהי 'קליפת' מצרים? ניתן ללמוד זאת מדברי פרעה "לי יאורי ואני עשיתיני"2. היאור הוא שלי, ואני עשיתי את עצמי. זוהי אמירה של שיא הגאווה וההתנשאות. מכאן ש'קליפת' מצרים היא הגאווה והישות העצמית.
דרכו של הגאוותן היא, שהוא אינו חם ולבבי כלפי הסובבים אותו. בדיוק להיפך, הוא מתייחס ומתנהג לכולם בקרירות ובאדישות. אמנם יש בו גם חמימות, אך זו שמורה לעצמו בלבד. ודווקא משום שהוא חם לעצמו, הוא קר לכל הסובבים אותו.
לאמץ ענווה וצניעות
במכת ברד היכה הקדוש-ברוך-הוא את המצרים "מידה כנגד מידה". בצורה הייחודית שבה באה המכה, "ואש מתלקחת בתוך הברד", יש סמל לגנאי שבמידת הגאווה – חמימות כלפי פנים, וקרירות כלפי חוץ.
מכת ברד מלמדת אותנו להתרחק ממידת הגאווה, וההרגלים המגונים שבאים בעקבותיה. על הגאוותן אומר הקדוש-ברוך-הוא "אין אני והוא יכולין לדור בעולם"3. ויש להתרחק מהגאווה, ולאמץ תכונות והרגלים של ענווה וצניעות.