נטיעות ברוח הקודש
ההוראות שנתן הקדוש-ברוך-הוא למלאכת המשכן, היו מפורטות ביותר. ולגבי הקרשים המרכיבים את מבנה המשכן, כמו שימושים נוספים בעץ במשכן ובכליו, נאמר כי החומר שבו יש לבחור הוא עצי שיטים – ארזים1.
מהיכן היו לבני ישראל "עצי שיטים" במדבר הצחיח?
על תמיהה זו עונה רש"י, שיעקב אבינו כבר דאג לכך שנים רבות קודם לכן2. יעקב צפה ברוח הקודש שבניו עתידים להקים משכן במדבר. לכן, עוד בהיותם במצרים, נטע ארזים לשם כך. לפני פטירתו, גילה יעקב לבניו על המשכן שעתיד לקום בבוא העת, ואמר להם ליטול אתם את העצים ביציאתם ממצרים.
טרחה לשווא?
מעשהו של יעקב, מעיד כמובן על גדולתו כצופה את העתיד ועל דאגה ואכפתיות. עם זאת, נשאלת השאלה:
האם נטיעת הארזים במצרים, אכן הייתה נחוצה? לכאורה, יכלו בני ישראל למצוא במדבר יער מתאים או לקנות את העצים הנדרשים מסוחרים העוברים דרך המדבר. ואם כן, האם טרחתו של יעקב לטעת עצים ולהורות על נטילתם ביציאת מצרים, לא הייתה מיותרת?
אלא שהמניע של יעקב לעשות זאת, היה עמוק יותר. אכן, יש להניח שבני ישראל יכלו להשיג את העצים במדבר, בדרכים כאלה ואחרות, גם אם לא היו נוטלים עצים ממצרים. אך יעקב אבינו נטע את העצים למטרה נוספת, בעלת חשיבות רבה.
לאורך השנים שבהן בני ישראל היו עבדים במצרים, שימשו עצים אלו כתזכורת לגאולה. הם ידעו שיעקב ציווה ליטול את העצים אתם כאשר ישתחררו מהעבדות בבוא העת, ועם העצים הללו יבנו בית לה'. הידיעה הזו והמחשבות על כך, חיזקו את רוחם והעניקו להם את הכוח לשרוד את קושי השעבוד.
צדיקים כארזים
הסבר זה שופך אור על פרט מעניין נוסף בנושא. את העצים שנטע במצרים, הביא יעקב אבינו מארץ ישראל3. אילו כל המטרה של הנטיעה הייתה רק כדי שיהיו להם עצים לבניית המשכן, אפשר היה להשתמש בעצים מקומיים. אולם מאחר והמטרה היא להזכיר לבני ישראל את הגאולה, הובאו עצי השיטים דווקא מארץ ישראל, כדי לשמש תזכורת לגאולה ולעלייה לארץ המובטחת.
גם בגלות הנוכחית, נטועים בקרבנו 'ארזים' שתפקידם לרומם את רוחנו. אלו הם צדיקי הדורות, עליהם נאמר "צדיק כתמר יפרח, כארז בלבנון ישגה"4. הם שנותנים לנו את הכוח לשרוד בגלות, ומזכירים את הגאולה העתידה לבוא.