מה רע להתפלל?
רק שבוע אחרי היציאה ממצרים, מצאו בני ישראל את עצמם נתונים בסכנת חיים מוחשית. לפניהם – ים סוף, שמונע מהם להמשיך להתקדם בדרכם. מאחוריהם – המצרים שרודפים אחריהם כדי להילחם בהם ולהחזיר אותם למצרים.
באותה שעה קריטית, התפלג עם ישראל לארבע קבוצות, שכל אחת החזיקה בדעה שונה כיצד להתמודד עם המשבר. ואלה היו ארבעת הדעות: לשוב למצרים – כניעה, ליפול אל הים – התאבדות, מלחמה – מול המצריים, ותפילה – אל הקדוש-ברוך-הוא.
על כך השיב להם משה, שאף אחת מארבעת הקבוצות לא צודקת. עליהם לצפות רק לישועת ה', כאשר ה' בעצמו "ילחם לכם ואתם תחרישון"1.
ניתן להבין בקלות מדוע הקבוצות שדגלו בכניעה או בהתאבדות טעו, ואסור היה לנהוג כך. אך מה הייתה הטעות של הקבוצה שרצתה להילחם? וחשוב מכך, דרוש הסבר איזו טעות הייתה לקבוצה שרצתה להתפלל לה'?
דרכים שונות להתמודדות
לשם הבנת הדברים, יש להביט על הרובד הפנימי של האירוע. בני ישראל היו בדרך לקבל את התורה בהר סיני, ומצאו את עצמם בסיטואציה שבה אין להם אפשרות להמשיך בדרכם אל היעד. וכאן נחלקו בני ישראל לארבע קבוצות בשאלה איך להתמודד עם המצב המורכב. למעשה, במובן רחב יותר, היה זה דיון עקרוני כיצד על יהודי להתמודד עם מכשולים המפריעים לו בעבודת ה' שלו.
קבוצה אחת טענה שיש ליפול אל הים. כלומר, לשקוע בים התורה שנמשלה למים, ולברוח מהתמודדויות. במיוחד כאשר ההתמודדות היא של הזולת, שאז בוודאי שאין להתעסק בה ולסייע, אלא לשקוע בתורה. הגישה הזו היא שגוייה כמובן.
קבוצה אחרת טענה שיש לשוב למצרים, ולהיות עבדים. כלומר, לפי הדעה הזו יש להתמודד, אך יש לעשות זאת כעבודת פרך, מתוך ייאוש. כמובן, גם טענה זו היא טעות2.
לא לדשדש, להתקדם
גם שתי הקבוצות שטענתן נראית טובה יותר, טעו. קבוצה אחת טענה שיש להילחם. כלומר, יש להשקיע מרץ וכוחות במלחמה מול האתגרים. מדובר ברצון חיובי, אך גם זו טעות, כי רצון ה' הוא להמשיך להתקדם בדרך אל היעד – ולא לדשדש במלחמות.
גם הקבוצה שטענה שיש להתפלל, טעתה. לפי הגישה הזו, כאשר מתעורר קושי יש להסתמך על ה' שיפתור את המשבר. האמת היא שה' דורש מאיתנו, בד בבד, גם עבודה ויגיעה עצמית.
המסר מכל זה הוא ברור. יש להתמיד ולהתקדם בעבודת ה' ולהתמקד במילוי הרצון האלוקי, בלי שאלות מיותרות ומבלי להתרשם ממכשולים.