למה נדחתה העדות?
אחד מבגדי הכהונה המיוחדים של הכהן הגדול היה ה'ציץ'. הייתה זו כעין רצועה שנקשרה על מצחו של הכהן הגדול, ועל הציץ הופיעו המילים "קדש לה'"1.
לגבי צורת הכתיבה של מילים אלו, יש מחלוקת בין חכמי התלמוד2. חכמים אומרים שהמילים הופיעו בשתי שורות, כשהמילה "קדש" כתובה בשורה התחתונה, ואילו שם ה' הופיע בשורה העליונה. לעומתם, רבי אליעזר בן רבי יוסי סבור, ששתי המילים הופיעו בשורה אחת וברצף אחד.
רבי אליעזר, הביא הוכחה ניצחת לטענתו. הוא ביקר ברומי, שם ראה את כלי המקדש המקוריים. ביניהם ראה גם את ה'ציץ', ובו מופיעות המילים בשורה אחת.
ונשאלת השאלה:
רבי אליעזר היה תלמיד-חכם, ואין צל של ספק שדיבר אמת. אם כן, מדוע לא קיבלו חכמים את עדותו, והמשיכו לדבוק בעמדתם שהכיתוב היה בשתי שורות?
קני המנורה – באלכסון
הדבר מזכיר את הדיון אודות צורתה של מנורת המקדש. רש"י כותב בפירוש, שקני המנורה היו "באלכסון"3. צורה זו נראית בבירור בציורו של הרמב"ם, שצייר בכתב-ידו את מנורת המקדש כמנורה בעלת קנים אלכסוניים4. כך כותב גם נכדו של הרמב"ם, ואף מוסיף ומדגיש שצורתה הייתה "לא בעיגול"5.
אל מול מסורת ברורה זו, ניצבת צורת מנורה המצוירת על 'שער הניצחון' ברומא. שער זה נבנה על ידי טיטוס, לאחר שהחריב את בית-המקדש ובזז את כליו. בציור שעל גבי השער, קני המנורה מופיעים בצורת חצאי עיגול, בניגוד למסורת ולקביעה של חז"ל.
למרות ציור זה, המשמש בעיני רבים כהוכחה שקני המנורה היו עגולים, המסורת שבידינו היא אמת מוחלטת. שום דבר לא יכול לערער את קביעת חז"ל ואת המסורת, ואין ספק שהציור שב'שער הניצחון' אינו מדויק. ייתכן שנעשה לפי מנורות אחרות שהיו במקדש או לפי חיקויים שנעשו תדיר אצל עובדי עבודה-זרה.
מסורת בלתי מעורערת
כך גם לגבי ה'ציץ'. לחכמים הייתה מסורת איתנה וברורה אודות צורת ה'ציץ'6, ושום עדות לא יכולה לערער זאת. המסורת היא אמת מוחלטת, ובאשר ל'ציץ' שנראה ברומי, ייתכן שמדובר בחיקוי לא מדויק שנעשה מסיבות שונות.
קביעה זו מלמדת אותנו כלל גדול: שום דבר לא יכול לשמוט את יסודותיה האיתנים של מסורת היהדות. כל דבר שקיבלנו מחכמים, היא אמת מוחלטת, ואל לנו להתרשם משום 'הוכחה' כזו או אחרת שמבקשת לערער את המסורת המקובלת בידינו. עלולות להיות טעויות רבות, אבל אמת יש רק אחת.