איך אפשר לא לפחד?
התורה מעודדת את בני ישראל היוצאים למלחמה נגד אויביהם. התורה אומרת, שגם אם הלוחמים מבני ישראל יבחינו שלצבא האויב יש סוסי מלחמה רבים, רכבי ברזל משוריינים וחיילים רבים – אין לפחד ולחשוש מהם, כי בורא העולם נמצא עם בני ישראל ומגן עליהם.
רש"י מתייחס ללשון הכתוב 'וראית סוס ורכב', ומפרש שהאמירה בלשון יחיד מלמדת שבעיני הקדוש-ברוך-הוא כל הסוסים הרבים נחשבים כסוס אחד בודד, וכל הרכבים הרבים נחשבים לרכב אחד בודד. ולכן, ברור שבני ישראל ינצחו את המלחמה בקלות, ומכאן המסקנה – "לא תירא מהם".
ונשאלת השאלה: מה מועילה ליהודי הנמצא בשדה-הקרב הידיעה כי לגבי הקדוש-ברוך-הוא כל הסוסים והרכבים הרבים נחשבים כסוס אחד ורכב אחד? והרי הלוחם הוא זה שנלחם בפועל, ורואה לנגד עיניו צבא גדול מצויד ומחומש היטב, המבקש להשמידו – וכיצד לא יפחד?
ה' הוא הלוחם
אכן, בדיוק מפני החשש הזה, הכתוב ממשיך ואומר: "כי ה' אלוקיך עמך". כלומר, לא היהודי הוא הנלחם במלחמה, אלא הקדוש-ברוך-הוא בעצמו הוא הנלחם!
וכאשר היהודי חדור בתודעה שלא הוא עצמו לוחם, אלא לאמיתו של דבר הקדוש-ברוך-הוא הוא הנלחם עבורו, וביחס לצבא האויב ולכוחו הגדול אין שום משמעות – אכן אין מקום לחששות ופחדים מכיוון שהקדוש-ברוך-הוא עימך.
להתעלות, להפנים ולהילחם
ועדיין לא ברור: אכן, ההכרה הזו אמורה לסלק כל פחד מלב הלוחמים ולהבטיח את ניצחון בני ישראל במלחמה מול האויב. אך למעשה, כאשר הלוחם רואה את צבא האויב שועט מולו, קשה מאד לשלוט על הרגש הטבעי ולא לחוש שום פחד.
לשם כך, מסיימת התורה ואומרת "כי ה' אלוקיך עמך המעלך מארץ מצרים":
בדרך כלל, נאמר "המוציאך מארץ מצרים"1 וכאן התורה משתמשת דווקא בלשון 'המעלך'. להורות שכאשר היהודי יתבונן בעזרתו של הקדוש-ברוך-הוא ובכוחו הגדול, לא רק שהוא ייצא ממצבו המפוחד, אלא יתעלה למצב בו יפנים את האמת שביחס לכוחו ויכולתו של בורא העולם – כל צבא האויב הוא חסר כל חשיבות.
לכן, למרות שלמעשה יש לנהל מלחמה ולנקוט בתחבולות המתבקשות, ניהול המלחמה צריך להיות מתוך הכרה ומודעות שלאמיתו של דבר, הקדוש-ברוך-הוא הוא הנלחם והניצחון הוא בכוחו.
1. ראה לדוגמא דברים, פרק ח', פסוק י"ד.