גאולה בזכות שתי מצוות
לקראת הגאולה של בני ישראל ממצרים, העניק להם הקדוש-ברוך-הוא שתי מצוות – מצוות ברית המילה, ומצוות קרבן הפסח. על כך אומרים חכמינו, כי בשכר הקיום של שתי מצוות אלו, נהיו בני ישראל ראויים וזכאים לצאת מעבדות לחירות1. לא במקרה נבחרו שתי מצוות אלו, אלא משום שהן קשורות זו בזו. ומפני כך רק מי שקיים את מצות ברית-מילה, רשאי לאכול מקרבן הפסח2.
ועדיין החיבור בין שתי מצוות אלו מפתיע. שכן, מדובר בשתי מצוות השונות לחלוטין זו מזו. את ברית המילה יש לעשות ביום השמיני ללידה3, הרבה לפני שהאדם מתחיל לחיות חיים עצמאיים. מצוות קרבן הפסח, לעומת זאת, מיועדת בעיקר לאדם הנמצא כבר באמצע החיים. הוא כבר ראש משפחה, ועליו לדאוג לקרבן הפסח עבור כל בני משפחתו4. על פניו, אין בין שתי המצוות הללו שום מכנה משותף. ואם כן, למה ניתנו שתי המצוות יחד, וקיומה של האחת תלויה בשנייה?
תודה בבוקר – והתבוננות בערב
ההסבר הוא שדווקא החיבור של שתי מצוות אלו יחד, מלמד על הצורה הנכונה והראויה בה עלינו לעבוד את ה'. וכך, הבחירה להעניק דווקא את שתי המצוות הללו לבני ישראל טרם היציאה ממצרים ומעמד הר סיני, נועדה כדי להנחיל לנו את הדרך הנכונה בעבודת ה'.
החיבור בין מצוה שזמנה סמוך ללידה, למצוה שמסורה לבעלי משפחות, מלמד כי על כל אדם לעבוד את הבורא תמיד. גם בהתחלת החיים וגם במהלך מירוץ החיים. במשך כל ימי חייו של האדם, אין אף רגע בו ניתן לשכוח את הבורא, חלילה. לכן, בכל יום ויום, בבוקר נדרש האדם להודות לה' על חייו, באמירת "מודה אני". ואילו בערב, עליו להתבונן כיצד הנהגתו במשך היום תואמת את רצון הבורא.
נחת-רוח מהשילוב
שתי מצוות אלו, ברית מילה וקרבן פסח, רומזות גם לשני סוגים של יהודים, ברמות שונות בעבודת ה'. מצוות המילה, המיועדת לתינוק שעדיין לא טָעַם טַעַם של חטא, רומזת לצדיק שחייו קדושים ואינו שקוע בהוויות העולם. מצוות הפסח, המיועדת בעיקרה לאב המשפחה, רומזת לבעל תשובה – יהודי שעובד את ה', למרות קשיים וניסיונות בחיי העולם.
שני הסוגים, גם הצדיקים וגם בעלי התשובה, גורמים נחת-רוח לה'. אולם דווקא החיבור והשילוב בין כל סוגי היהודים, הוא שמביא את נחת-הרוח הגדולה ביותר לה'. בזכות החיבור בין שני הסוגים, הנרמז בחיבור בין שתי המצוות, נגאלנו ממצרים – ובזכות זו ניגאל במהרה גם בגאולה השלימה.