אזהרה לשם מה, ועונש על שום מה?
בתחילת הפרשה, מספרת התורה על ציווי ה' אל משה "בא אל פרעה"1. ציווי זה מתפרש לפי רש"י, כהוראה לגשת אל פרעה ולהורות לו לשחרר את בני ישראל, בתוספת אזהרה כי במידה ולא יעשה כן, ייענש. והעונש אכן לא איחר לבוא. הייתה זו מכת הארבה, שפשט על ארץ מצרים2.
אולם, העובדה שפרעה מוזהר שלא יסרב לשחרר את בני ישראל ואם יסרב ייענש, תמוהה. הרי מיד לאחר הציווי "בא אל פרעה", נאמר "כי אני הכבדתי את לבו". כלומר, הקדוש-ברוך-הוא בעצמו הוא זה שמונע מפרעה להחליט על השחרור. אם כן, מדוע יש להזהיר את פרעה על דבר שלא נתון לשליטתו, ומה ההיגיון להעניש אותו על כך?
שליטה מלאה של הבורא
ההסבר לכך שפרעה הוזהר למרות שבמובן מסוים ניטלה ממנו הבחירה, כדי לשלם לו "מידה כנגד מידה"3. פרעה טען שאין הוא כפוף לה', ואמר4: "מי ה' אשר אשמע בקולו". כלומר, לטענתו הוא לא נתון תחת שליטתו של הקדוש-ברוך-הוא, אלא הוא חופשי לעשות כרצונו.
על כך השיב לו ה' באותו מטבע. הקדוש-ברוך-הוא הוכיח לפרעה שהוא אינו חופשי לעשות כרצונו, והבורא שולט שליטה מלאה גם על הרצונות שלו.
השיא היה בהמשך, כאשר פרעה קרא למשה ואהרן על מנת לשחרר את בני ישראל5, לאחר שלא הצליח להתגבר על ליבו שהוכבד, והוא עצמו נמנע מלעשות כן6.
עונש על חוסר מאמץ
והסיבה לכך שפרעה לא רק הוזהר, אלא גם קיבל עונש על סירובו, מובנת לפי הכתוב ב'ספר התניא' בנושא התשובה7. הרעיון הוא שגם מי שביחס אליו אמרו חז"ל8 "אין מספיקין בידו לעשות תשובה", למעשה גם הוא יכול לשוב בתשובה. שכן, "אין מספיקין בידו" אין פירושו שהדבר לא אפשרי, אלא שלגביו מדובר במשימה קשה יותר מאשר לגבי אדם רגיל, מאחר שבמצבו הוא איבד את הסיוע מלמעלה, שכל חוזר בתשובה מקבל כנאמר 'הבא להטהר – מסייעין בידו'.
בדומה לכך, גם מפרעה לא נמנעה לחלוטין האפשרות לשחרר את בני ישראל. אמנם ה' הקשה את ליבו והדבר דרש ממנו מאמץ יוצא דופן. ויחד עם זאת, נותרה בידו האפשרות להתגבר, אם היה מתאמץ. ואם כן, פרעה בהחלט היה צריך להיענש על כך שלא התאמץ מספיק כדי לקיים את ציווי ה'.
הדברים מדברים בעד עצמם. אם אפילו לפרעה הייתה אפשרות לתקן את מעשיו, קל-וחומר כשמדובר ביהודי. לכל אחד ואחת יש נשמה אלוקית, ובוודאי יש לו את האפשרות לשוב בתשובה. יהיה מצבו, או מצבה, אשר יהיה – אין יהודי אבוד.