דרשה
לשבת

מהצלת חיים – למלכות

חלק מרכזי בפרשת השבוע עוסק בברכות ותשבחות שיעקב אבינו העניק לבניו לפני פטירתו. באותו מעמד ייחודי, פנה יעקב אל כל אחד מבניו אישית והתייחס למעשיו, תכונותיו והנהגותיו הטובות. ואילו לגבי חלק מהם, השמיע דברי תוכחה על מעשים לא רצויים והנהגות שיש לשפר ולתקן.

כאשר הגיע תורו של יהודה, שיבח אותו יעקב אבינו ואמר עליו: "גור אריה יהודה, מטרף בני עלית". ומפרש רש"י שבמילים הללו יעקב הכתיר את יהודה ונתן לו את מלכות ישראל. וזאת, כי אחת הסיבות לכך שיהודה זכה למלכות היא משום שבשעה שהאחים השליכו את יוסף לבור שהיה מלא נחשים ועקרבים מסוכנים, היה זה יהודה שהציע להעלות את יוסף מהבור ולמכור אותו לשיירת עוברי אורח, ובכך הציל את יוסף ממוות בטוח1. יעקב אבינו ראה במעשהו של יהודה תכונה טובה ונאצלת, שיבח אותו באמרו "מטרף בני עלית" ומשום כך נתן לו את כתר המלוכה.

נשאלת השאלה: כזכור, בתחילה חשבו האחים להרוג את יוסף. היה זה ראובן, בנו הבכור של יעקב, שפנה אל האחים וביקש מהם לא לפגוע ביוסף ולא להרוג אותו2. ובזכות אותה פנייה של ראובן, האחים השליכו את יוסף לבור מבלי לפגוע בו פגיעה ממשית. אם כן, מדוע לא ראה יעקב גם במעשיו של ראובן תכונות של מלוכה, ודווקא ההצלה של יוסף בידי יהודה עשתה אותו ראוי למלוכה בעיני יעקב?

בין 'מלך' ל'בכור'

הסבר הדבר, נעוץ בהבדל המהותי בין תפקיד ה'מלך' לייחודו של ה'בכור':

תפקידו של המלך הוא לדאוג לעם ולעשות למענם ולטובתם של האזרחים. מלך ראוי לשמו, חושב תמיד על טובת עמו, ומתכנן כיצד לרצות את בני המדינה, למלא את רצונותיהם ובאיזו דרך לגרום להם אושר ועונג. לעומתו, הבכור לא אחראי על אנשים אחרים, וייחודו לא מתבטא בדאגה לזולת ופעילות למען טובתם של אחרים.

לכן יעקב אבינו לא ראה בהנהגתו של ראובן הבכור, מעשה אצילי מיוחד המעיד עליו שהוא ראוי למלוכה. ואף שבאותה שעה ראובן הציל את יוסף מפגיעה ישירה של האחים, הצעד שאותו נקט לא מוכיח שהוא ניחן בתכונת הדאגה לזולת. הרי סוף-סוף בעצתו של ראובן, יוסף הושלך לבור שהשהות בו הייתה סכנת חיים.

יהודה, לעומתו, ביקש להוציא את יוסף מהבור המסוכן ולמכור אותו. במעשה זה הוכיח יהודה שדאגתו לסביבתו ולזולתו, מהווה מאפיין בולט באישיותו, ולכן הוא ראוי למלוכה.

'שליטה' מבורכת

ויש כאן מסר לכל אחד, גם מי שאיננו מלך העומד בראש מדינה:

כל אחד וכל אחת מבני ובנות ישראל, אמור להיות 'מלך' ו'שליט' על סביבתו, במובן זה שעליו לחוש אחריות לסייע לכל מי שבאפשרותו, לקרב יהודים לאבינו שבשמים ולנהוג באהבת ישראל כלפי כל יהודי.

ואין ספק, שאם כל בני ישראל ינהגו כמלכים ולא כבכורים, ויגלו אחריות ציבורית כללית, הדבר ימהר ויקרב את עידן הגאולה השלימה.