מה כל-כך חמור בתרגום התורה?
בתחילת הפרשה נאמר: "בעבר הירדן בארץ מואב, הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר". וחכמים מסבירים שבאותו היום פירש משה רבינו את התורה בשבעים שפות1.
מסופר בתלמוד על תלמי, מלך יווני, שהושיב שבעים ושניים מחכמי ישראל בחדרים נפרדים, והורה להם לתרגם את התורה ליוונית. בעקבות החשש שדברים מסויימים לא יובנו כראוי כשהם מתורגמים, עשו כולם כאחד – בדרך פלאית – מספר שינויים מהמקור.
על אותו היום שבו תרגמו את התורה ליוונית, אמרו חכמים2: "היה היום קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל, שלא הייתה התורה יכולה להיתרגם כל צרכה".
ונשאלת השאלה: לאחר שמשה רבינו כבר תירגם את התורה לשבעים שפות, מדוע אמרו חכמים שהתורה לא יכולה להיתרגם?
וגם, מהי ההקבלה בין היום שבו תרגמו חכמי ישראל את התורה, ל'יום שנעשה בו העגל' – מה כל-כך חמור בתרגום התורה?
כוונה חיובית, תוצאה שלילית
אם נדייק בדברי חכמים, נשים לב שאמרו 'כיום שנעשה בו העגל' ולא 'כעשיית העגל'.
שינוי הלשון נובע בעקבות המקובל3 שחטא העגל לא נעשה בכוונה להתריס נגד ה' ולמרוד בו, אלא להיפך, מתוך כוונה לקיים את הרצון העליון.
בני ישראל הבינו שהקדוש-ברוך-הוא חפץ להעביר את מסריו דרך אדם גשמי, וכשראו שמשה רבינו מתמהמה לחזור מהר סיני, החליטו ליצור בעצמם דבר גשמי, שחשבו שדרכו יעביר הקדוש-ברוך-הוא מסרים לאומה. ואולם, מאחר ועשיית העגל לא הייתה על-פי ציווי ה', היו חלקים בעם שטעו וראו בעגל כאלוהים אחרים.
כך גם תרגום התורה על-ידי החכמים, לא היה מתוך כוונה שלילית. ואולם, מאחר והתרגום לא נעשה על-פי ציווי ה' אלא בגזירת תלמי המלך, היה חשש לטעויות חמורות בתרגום, שיגרמו להבנה לא נכונה של דברי התורה.
בין תרגום לתרגום
זו הסיבה לכך שחכמים משווים את אותו היום ל"יום שנעשה בו העגל": כאמור, עשיית העגל עצמה לא הייתה מתוך כוונה שלילית, אך בעקבותיה נגרם באותו היום עוון גדול לעם ישראל. כך גם תרגום התורה כשלעצמו לא היה מעשה חמור כל-כך, אך בנסיבות שבהן נעשה, היה יכול לגרום טעויות חמורות בהבנת התורה.
בפרשתנו, לעומת זאת, תרגם משה רבינו את התורה על-פי ציווי ה', ולכן לא היה כל חשש לטעות או תוצאה שלילית.