מהי 'דרך רחוקה'?
עוד לפני יציאת בני ישראל ממצרים, נאמר להם ציווי ה' להביא קרבן פסח בי"ד בניסן. אחד התנאים הבסיסיים לקיום מצוה זו, שהמביא את הקרבן יהיה טהור.
בפרשתנו מספרת התורה, כי בשנה השניה לצאת בני ישראל ממצרים, היו אנשים שלא יכלו להביא קרבן פסח במועדו, מפני שהיו עסוקים בקבורת מתים ונטמאו. אותם אנשים לא השלימו עם המצב, ופנו למשה רבינו בטענה-בקשה "למה נגרע"? – מדוע ייגרע חלקנו, ולא נוכל להקריב את קרבן הפסח כמו כולם?
משה רבינו מציג את טענתם לפני הקדוש-ברוך-הוא, ובתשובה הוא מקבל ציווי חדש: "איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה לכם או לדורותיכם, ועשה פסח לה'". מי שביום י"ד בניסן היה טמא או רחוק מבית המקדש, וכתוצאה מכך לא יכל להקריב את קרבן הפסח, תינתן לו האפשרות להביא את קרבן הפסח כעבור חודש, בי"ד באייר שנקבע כ'פסח שני'.
לגבי ההגדרה של 'דרך רחוקה', אומר רש"י שלא מדובר בהכרח על מרחק גדול מבית-המקדש. גם יהודי שבי"ד בניסן ניצב מחוץ לכותלי המקדש ולא נכנס פנימה, יכול להקריב את הפסח במועד השני.
ונשאלת השאלה: לפי ההלכה, מי שלא הקריב את קרבן הפסח במזיד, במתכוון, למרות שהדבר היה ביכולתו, לא יכול להשלים זאת במועד השני, ונענש בעונש חמור של כרת. אם כן, מדוע מי שעמד על מפתן בית-המקדש ולא נכנס פנימה, כן יכול להביא את הקרבן בי"ד באייר? הרי לכאורה אין מזיד גדול מזה!
מה יעשה המזיד?
ההסבר הוא, שהתורה לא מעוניינת להעניש אף יהודי, ורצונו האמיתי של הקדוש-ברוך-הוא הוא שגם מי שחטא במזיד, יוכל לחזור בתשובה, לכפר על חטאו ולא ייענש.
לכן, גם מי שעמד על סף הפתח ולא נכנס לבית-המקדש, למרות שחטאו גדול, התורה מוצאת לו פתח לתשובה ומאפשרת לו לכפר על חטאו ולהשלים את מה שהחסיר.
התורה קובעת, כי מאחר שלמעשה במקום שבו היה, מחוץ לבית-המקדש, לא הייתה לו אפשרות להקריב את הפסח, אין זה נחשב כמזיד ממש. ולמרות שהיה יכול להיכנס לבית-המקדש ולא נכנס, ניתנה לו האפשרות לכפר בהקרבת קרבן במועד השני.
ועדיין יש לשאול: אם בכל מצב יש דרך לתקן את העבר ולא להיענש, מה הדין לגבי מי שלא הביא קרבן פסח במועד הראשון במזיד ממש, האם גם לו יש דרך תשובה?
שערי התשובה פתוחים
אכן, הרמב"ם פוסק1 שגם מי שהיה בתוך שטח בית-המקדש ולא הקריב את הקרבן במזיד, למרות שהתחייב כרת – ולכתחילה המועד השני לא מיועד בשבילו, אם החליט לשוב בתשובה ולהקריב את הקרבן במועד השני, למעשה תשובתו מתקבלת והוא פטור מהעונש.
ללמדנו עד כמה הקדוש-ברוך-הוא מעוניין שיהודי שחטא יעשה תשובה ולא ייענש, ולכן גם מי שהקרבן במועד השני בהחלט לא נועד בשבילו, אם עשה תשובה והשלים את מה שהחסיר, קרבנו מתקבל.
1. משנה תורה, הלכות קרבן פסח, פרק ה', הלכה א'.