טומאת הזב
בדיני טומאת זב, נאמרו הכללים הבאים:
מי שראה זיבה והפרשה מטמאת היוצאת מגופו בפעם הראשונה – אפילו אם היא אירעה ללא כוונה תחילה – טמא באותו היום עד הערב1. אם ראה זיבה בפעם השנייה בכוונה – חלה עליו טומאה חמורה למשך שבעה ימים2.
בפעם השלישית, אפילו אם אירעה הזיבה ללא כוונה, על האדם לעבור הליך טהרה של שבעה ימים, ובנוסף להביא קורבן לבית המקדש3.
מהי הסיבה להבדלים בין תהליכי הטומאה והטהרה?
רע לא טבעי
כל אדם נולד עם נטייה קלה לרע, ועם תכונות שליליות במידה כזו או אחרת, כמו שנאמר בתורה4 "כי יצר לב האדם רע מנעוריו". ולכן האדם נדרש לתקן את מידותיו ולאמץ תכונות חיוביות, עדינות ואציליות.
ואכן, תכונות שליליות מלידה, הן תופעה רגילה ולא חריגה כלל. לעומת זאת, ישנם שלושה סוגים אחרים של רוע נוספים שאינם טבעיים:
האחד – בעת חטא עץ הדעת, הטיל הנחש זוהמה ורוע אצל חווה ובכל בני האדם. זהו רוע מיוחד, בנוסף לרע הטבעי המולד.
השני – כשאדם מגרה את יצרו הרע, ומכניס את עצמו למקומות טמאים ורעים במיוחד. זוהי תוספת רוע שהאדם גרם לעצמו.
והשלישי – אדם שהתרגל כל-כך למעשים שליליים, עד שהתכונות הרעות והשליליות שלו נקבעו בנפשו והפכו להיות חלק ממהותו.
זו הסיבה להבדל בין הליך הטהרה של הרואה זיבה פעם אחת, לזה שראה יותר מפעם אחת. שכן, שלושת סוגי הרוע האמורים, מקבילים לשלושת השלבים בראיית זיבה, שגם היא אינה תופעה טבעית:
ראיית זיבה בפעם הראשונה, מקבילה לרוע שירד לעולם בחטא עץ הדעת. זוהי טומאה ליום אחד בלבד.
ראייה בפעם השנייה בכוונה, מסמלת את הרע הנגרם על-ידי האדם עצמו, שירד למצבים ומקומות שמביאים למידות שליליות. טומאתו חמורה יותר והיא נמשכת שבעה ימים.
הראייה השלישית רומזת היא לרע שנקבע בנפש האדם על-ידי ההרגל במידות שליליות. זו טומאה חמורה, גם אם אירעה שלא בכוונה. לכן הוא נטהר רק בתהליך שכולל גם קורבן.
תקנתה של הנפש
ההוראה הנלמדת מכך היא, שגם יהודי שחש התדרדרות נפשית עד שמידותיו שקעו בטומאה ותכונותיו נהיו רעות ושליליות, עליו לדעת שגם לו נותנת התורה דרך טהרה וכפרה – בהבאת קורבן.
בימינו שאין קרבן פיזי ניתן לעשות זאת על-ידי שהאדם יקריב את עצמו, ינתב את כוחותיו לכיוון הקדושה, וישתמש ביכולותיו לענייני תורה ומצוות – ובכך יוכל לזכך את עצמו, לעדן את מידותיו ולהתעלות ברוחניות.