תחנונים שנותנים כוח
בתחילת פרשתנו, פונה הקדוש-ברוך-הוא לבני ישראל ואומר: "אם בחוקותי תלכו, ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם. ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה…".
בדרך כלל, המילה 'אם' מתפרשת כתנאי – אם תלכו בדרך הנכונה ותשמרו את המצוות, תזכו לשפע ברכות. אך חכמים אומרים1 שכאן יש למילה 'אם' משמעות נוספת: "אין 'אם' אלא לשון תחנונים". הקדוש-ברוך-הוא מתחנן לבני ישראל, כביכול, ומבקש – "בחוקותי תלכו".
על-פי פנימיות התורה, התחנונים של ה' יתברך אל היהודי למען ילך בדרך התורה והמצוות, מהווים גם נתינת כוחות חדשים להצלחה במשימה. גם יהודי שמצבו הרוחני ירוד, ויש לו קשיים ללכת בדרך הישרה, מקבל כוחות להתמודד ולהתעלות, כמו שכתוב2: "לבלתי ידח ממנו נידח".
כל המצוות כ'חוקים'
מצוות התורה נחלקות לשלושה סוגים:
'משפטים' – מצוות המובנות ומתקבלות בשכל האנושי, כמו כיבוד הורים, או איסורים כמו 'לא תגנוב' ו'לא תרצח'.
'עדות' – ציוויים שלא היינו חושבים עליהם מעצמנו, אך יש להם סיבה והסבר שכלי, כמו השבת והחגים.
ו'חוקים' – מצוות שאין להן הסבר הגיוני, כמו דיני טומאה וטהרה, שמנותקים מהיגיון ומהראיה הגשמית שלנו.
מעניין שבפרשתנו הקדוש-ברוך-הוא מכליל את כל מצוות התורה, מכל שלושת הסוגים, בהגדרה אחת – 'בחוקותַי'3.
עלינו ללמוד מכך הוראה נפלאה: יש לקיים את כל מצוות התורה, מכל הסוגים, באותה צורה שבה מקיימים את ה'חוקים': מתוך קבלת עול-מלכות-שמים. גם מצוות שמובנות ומתקבלות בשכל האנושי, אל לו ליהודי לקיימן מחמת ההיגיון שעומד מאחוריהן, אלא יש לקיים את כל המצוות כ'חוקים'. רק משום שכך ציווה ה'.
ההתמסרות תביא סיפוק
ואולם, ניתן לטעון שקיום מצוות מתוך קבלת-עול, מבלי לערב כלל את השכל וההבנה, עלול לפגום בחשק ובתענוג בקיום מצוות התורה. וקיים חשש שעבודת ה' תהיה חסרת חיות ונטולת רגש.
לכן נאמר "אם בחוקותי תלכו":
הקדוש-ברוך-הוא מתחנן לבני ישראל, ואף מבטיח להם – אם תקיימו את המצוות כ'חוקים', מתוך התמסרות וקבלת-עול, תחושו עונג מעצם ההתמסרות. תתחילו בקיום המצוות כ'חוקים' ללא הסברים, ומובטח לכם כי בהמשך הדרך תלכו ותתקדמו ותתעלו עד-כדי-כך שתחושו תענוג וסיפוק עצום מעצם ההתמסרות למלך מלכי המלכים הקדוש-ברוך-הוא.

