כפילות מיותרת
בין דיני ‘עבודת המולך’ לאיסורי העריות, מפרידים שני פסוקים - “וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי אֲנִי ה’ אֱ-לֹהֵיכֶם”, “וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם".
ונשאלת השאלה:
מהו ההבדל בין שני הנימוּקים, “אני ה’ אלוקיכם” ו”אני ה’ מקדשכם”? לכאורה יש כאן כפילות!
מלמטה - למעלה ומלמעלה - למטה
ואולם, אם נדקדק במילים, נגלה ששני הנימוקים שונים זה מזה. הנימוק הראשון - “והייתם קדושים כי אני ה’ אלוקיכם” מתחיל מלמטה וממשיך למעלה. כלומר, מתחיל בקדושתם של בני ישראל, ומסיים בגדולתו של הקדוש-ברוך-הוא. ואילו הנימוק השני - מתחיל מלמעלה וממשיך למטה. כלומר, מתחיל מהקדוש-ברוך-הוא, ומסיים בקדושתם של ישראל.
מה פשר הדברים?
ההסבר הוא: ש”וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים" פירושו, קַדשו את עצמכם במצוות ובדינים בהם אני מְצַוֶּה אתכם, וכך תזכו ל”וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים". הקדושה תיקבע בנפשכם, ותהיה ממש חלק מכם.
הסיבה להתקדשות, היא: “כִּי אֲנִי ה’ אֱ-לֹהֵיכֶם”. כלומר, אני אלוקיכם ואני שוכן אִתְּכֶם ומשגיח עליכם, וברצוני להשפיע עליכם שפע של טוב ושל קדושה. אמנם, כדי שהשפע האלוקי יבוא על בני ישראל ללא מניעות ומעצורים, עליהם להתקדש בעצמם ולעשות את ההכנות הנדרשות כדי שיהיו ראויים לקבלו.
קיום שמביא קדושה
הנימוק השני הוא: “וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם". ופירושו, אלו הם חוקיי אשר חקקתי בעולם. ולכן, כיון שהם דְבָרַי, עליכם לקיימם. ועל ידי שתקיימו את דְבָרַי, תתקדשו - “אֲנִי ה’ מְקַדִּשְׁכֶם”.
במושגים של עבודת השם (מבואר בפרט בתורת החסידות), ישנם שני דרכים בעבודת ה' "אתערותא דלעילא" ו"אתערותא דלתתא"
"אתערותא דלעילא" (התעוררות מלמעלה) זוהי הארה רוחנית שנופלת על האדם פתאום. היא מגיעה מצד "סובב כל עלמין" - דרגה אלוקית שלמעלה מהגדרות של שכר ועונש או סיבה ותוצאה. והיא בחינה של "מטר" - שפע שיורד מהשמיים ביוזמת הבורא, בלי שהאדם "הרוויח" אותו במעשיו.
"אתערותא דלתתא" (התעוררות מלמטה) היא הפעולה היזומה שהאדם עושה כאן בעולם הזה בכוחות עצמו כדי להתקרב אל בורא העולם וכדי לעורר המשכה רוחנית מלמעלה.