מצוה אחת, שלושה היבטים
הפרשה עוסקת בהשלכות ההלכתיות הנובעות מלידת תינוק, ובדיני הטומאה והטהרה בעקבות הלידה. לצד פירוט ההלכות הנוגעות ללידת זכר, מזכירה התורה את המצווה הגדולה והחשובה המוטלת על ההורים בלידת בן: "וביום השמיני ימול בשר עורלתו".
במבט ראשון, מצוות מילה היא לעשות מעשה יחיד ביום המילה – למול את בשר העורלה של התינוק, ובכך מתקיימת המצווה במילואה. אולם, בספרי ההלכה מוסבר כי למעשה יש כאן שלושה היבטים שונים1:
האחד, המצווה לא להיות ערל אפילו רגע אחד.
השני, המצווה להיות מהול תמיד.
והשלישי, המצווה למול בפועל.
לחלוקה יש השלכות מעשיות. למשל, בתינוק שנולד נימול, קיימים שני ההיבטים הראשונים שהרי איננו ערל והוא גם מהול, אך ההיבט השלישי של פעולת המילה בפועל לא קיים לגביו.
לשלושת ההיבטים ההלכתיים, יש משמעות רוחנית פנימית, והם מהווים מסר והוראה לחיים.
"סור מרע ועשה טוב"
לא להיות ערל: היבט זה מסמל את צורת החיים על-פי התורה, המחייבת את היהודי לשמור תמיד על ההוראה 'סור מרע'. בתורה יש 'שס"ה' 365 מצוות לא-תעשה. ויהודי נדרש להתגבר על יצרו הרע, לעמוד בפני פיתויים ולהימנע מלעבור על איסורים.
להיות מהול: היבט זה מכוון ל'עשה טוב'. לקיים את 'רמ"ח' 248 מצוות-עשה שבתורה. כלומר, פרט להימנעות ממעשים שאינם רצון ה', יש להתמלא בעשייה חיובית, ולעסוק תמיד במצוות ומעשים טובים.
לשאוף גבוה ולהתייגע
למול בפועל: היבט זה מלמד על עיקרון יסודי בעבודת ה' – הצורך ביגיעה. גם בעל מוח מבריק, שמסוגל להגיע להישגים מרשימים בלימוד התורה ללא השקעה מייגעת, צריך להתייגע ולעמול בלימוד התורה ולהגיע להבנה מעמיקה יותר מזו שהיה יכול להשיג ללא מאמץ.
כשם שקיום מצוות מילה הוא כך שהתינוק נולד ערל ונדרשת פעולה של מילה, הרצון העליון הוא שלימוד התורה וקיום המצוות לא יהיו בצורה רפויה וללא עמל. נדרשת יגיעה מתוך שאיפה להתעלות ולהתקרב אל הקדוש-ברוך-הוא יותר ויותר.
1. 'צפנת פענח' על הרמב"ם, הלכות מילה.