הברכה העצומה – 'ופרצת'
"ופרצת ימה וקדמה וצפונה וקדמה". זוהי הברכה העצומה שהעניק הקדוש-ברוך-הוא ליעקב אבינו בפרשת השבוע. ברכה שמשמעותה היא פריצת דרך ומתן שפע עצום ללא כל הגבלה כלל.
גם אברהם ויצחק – אבות האומה שקדמו ליעקב אבינו – קיימו את מצוות הקדוש-ברוך-הוא ועבדו אותו בלב שלם. ועם זאת, רק יעקב זכה לברכה הגדולה והמופלאה של "ופרצת". אומרים על כך חכמי ישראל1 כי יעקב אבינו זכה לכך בזכות זהירות והקפדה מיוחדת בשמירת השבת.
חכמים הוסיפו ולמדו מיעקב אבינו, כי שמירת השבת כהלכתה מביאה לשכר גדול ועצום, ואמרו2: "כל המענג את השבת, נותנין לו נחלה בלי מיצרים, שנאמר 'אז תתענג על ה'.. והאכלתיך נחלת יעקב.. שכתוב בו ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה".
ונשאלת השאלה: מה מיוחד כל-כך במִצְוַת שמירת השבת, יותר מכל שאר מצוות התורה, שדווקא על קיום מִצְוָה זו זוכים לשפע עצום, בלתי מוגבל?
יתר על-כן: אין ספק שיעקב אבינו, בהתאם למעמדו הרוחני הנעלה מאד, קיים את מִצְוַת השבת ברמה גבוהה ביותר, שאדם רגיל לא מסוגל להגיע אליה. אם כן, מדוע מובטח לכל מי שיענג השבת, שיזכה לאותו שכר בדיוק לו זכה יעקב אבינו?
כולם שובתים בשווה
ההסבר הוא, כי אכן שמירת השבת היא מצוה מיוחדת במינה. במצוות רבות, היהודי מְצוּוֶה לעשות מעשה כזה או אחר – והעשייה יכולה להיות, מטבע הדברים, בצורות שונות וברמות שונות. את מִצְוַת תפילין, למשל, יהודי הנמצא ברמה רוחנית גבוהה ביותר, יקיים בצורה נעלית יותר. לעומתו, יהודי פשוט, יקיים את המִצְוָה ברובד המעשי בלבד. כיון שכך, מובן שיש גם רמות שונות בשכר המצווה, שכן קיום המִצְוָה ברמה גבוהה, מזכה בשכר גדול יותר, בעוד שעשיית מצוה בצורה פשוטה, מביאה שכר נמוך יותר.
שונה היא מִצְוַת שמירת השבת. משמעות הציווי האלוקי לשמור את השבת, איננה עשיית פעולה כזו או אחרת, אלא להיפך – להישמר ולא לעשות מלאכות שאסור לעשותן בשבת.
ומאחר ששמירת השבת היא בשביתה ממלאכה, במִצְוָה זו אין הבדל בין צדיק גדול ליהודי פשוט. כל השובתים בשבת ונמנעים מלעשות בה מלאכות, מקיימים את המִצְוָה בדיוק באותה מידה.
ביטוי של עצם הנשמה
לכן אין פלא שכל יהודי ששומר ומענג את השבת, ראוי לקבל שכר על כך בדיוק כמו יעקב אבינו, כי בשביתה ואי-עשייה כולם שווים.
וזו גם הסיבה לכך שהשכר על שמירת השבת גדול במיוחד, ודווקא בהקשר אליו נאמרה הברכה "ופרצת":
במִצְוָה זו לא מעורבים הכוחות הפרטיים של היהודי, בהם קיימים חילוקי דרגות, אלא במִצְוָה זו – אותה כל בני ישראל מקיימים בצורה זהה – בא לידי ביטוי עצם הנשמה היהודית, השווה אצל כל אחד ואחת מישראל. לכן, בעוד שכאשר קיום המִצְוָה הוא באמצעות כוחותיו האישיים והמוגבלים של האדם – השכר והשפע מוגבלים גם הם, הרי כאשר עצם הנשמה הטהורה באה לידי ביטוי – גם השכר והשפע הם ללא גבולות.