לאן נעלם הגרגשי?
הקדוש-ברוך-הוא הבטיח לבני ישראל, שעם בואם לארץ ישראל, הוא יגרש מהארץ את האומות השוכנות בה1: "הִנְנִי גֹרֵשׁ מִפָּנֶיךָ אֶת הָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי, וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי, וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי".
בפסוק זה נימנו ששה עמים, אך כידוע, בארץ שכנו באותה שעה שבעה עמים. כך מפורש גם בפסוק אחר2: "כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ, וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ. הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ".
מדוע כאן אין התייחסות ל"גרגשי"?
על כך משיב רש"י: "שש אומות יש כאן, כי הגרגשי עמד ופנה מפניהם". כלומר, הגרגשי קם וברח מעצמו, לפני הגירוש.
כיבוש המידות
שבע האומות, רומזות לשבע המידות שבספירות העליונות, ולשבע המידות בכוחות נפש האדם המקבילות להן. חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. לכל מידה ייחודיות ומשמעות משלה. חסד היא מידת האהבה, גבורה היא מידת היראה, וכן הלאה.
שונה מכולם היא מידת המלכות. לספירת המלכות אין משמעות ייחודית משלה, אלא היא הביטוי של כל המידות כולן. מידת המלכות היא המוציאה לפועל את התכנים והרגשות של המידות, אותם היא מעבירה לכלי הביטוי והביצוע של המידות – כוח המחשבה, כוח הדיבור או כוח המעשה.
כשם שבאותה שעה, נדרש עם ישראל לכבוש את הארץ מידי שבעת העמים, כך מוטל על כל יהודי 'לכבוש' את מידותיו, לשלוט בהן ולהשתמש בהן לדברים שבקדושה.
כיבוש ללא מאמץ
כדי לכבוש את שבע המידות, נדרש מיהודי להתמודד רק עם שש מתוכן. שכן כאמור, למידה השביעית, מידת המלכות, אין מהות פרטית מיוחדת משלה.
יהודי צריך לכבוש את מידת החסד והאהבה שלו, ולנתב אותה לאהבת ה' ולתחום הקדושה בלבד. וכך גם בשאר המידות. כאשר הוא יכבוש את כל ששת המידות, מידת המלכות 'תיכבש' מעצמה, שהרי לא יהיה לה שום דבר שלילי להוציא אל הפועל, אלא רק טוב וקדושה.
מידת המלכות היא המקבילה לעם הגרגשי. בעוד שאת העמים והמידות יש להתאמץ ולכבוש, כיבוש הגרגשי – המלכות, כבר יתבצע ממילא.