מה מייחד את איסור ריבית?
התורה אוסרת לתת או לקבל ריבית על הלוואה ליהודי. וחכמים הרבו לשבח ולהלל את מי שנזהר מאיסור ריבית, ואמרו1: "כל המקבל עליו עול ריבית – מקבל עליו עול שמים, וכל הפורק ממנו עול ריבית – פורק ממנו עול שמים".
מהי הייחודיות של מצוות ריבית, עד-כדי-כך שהיא המצווה המסמלת קבלת עול-מלכות-שמים?
התגמול – כוחות ושפע
'עול שמים' הוא קיום מצוות. נוסח ברכת המצוות הוא "ברוך אתה ה'.. אשר קדשנו במצוותיו וציוונו". כלומר, המצוות אינן מטלות של היהודי בלבד, אלא גם מצוות של הקדוש-ברוך-הוא בעצמו.
על משמעות הדברים, מוסבר בתורת החסידות2 כי כאשר יהודי מקיים מצוה – הקדוש-ברוך-הוא נעשה שותף עמו בקיום המצווה, כמו שאמרו חכמים3 "כל הקורא בתורה, הקדוש-ברוך-הוא יושב ושונה כנגדו".
וכאשר הקדוש-ברוך-הוא נעשה שותף עם היהודי בעשיית המצווה – היהודי זוכה לקבל כוחות עצומים ושכר רב, כתגמול על השותפות. בהתאם להלכה שכאשר הלווה נעשה שותף של המלווה בכסף, מותר למלווה ליהנות מהרווחים שכספי ההלוואה יניבו4.
פירוש הדברים הוא, שאכן בהלוואה רגילה, אסור למלווה לקבל יותר מהסכום שנתן בהלוואה, שכן אסור לקבל כסף בתמורה לממון שהיה שלו בעבר. אך כאשר המלווה נותן ללווה את הכסף תוך התניה מפורשת שהכסף שייך לשניהם, ובעת ההלוואה הם נעשים שותפים, כך שהרווחים מהכסף מגיעים לשניהם – הדבר מותר.
בצורה כזו, רשאי המלווה לקבל תמורה להלוואה, כי הרווח מגיע לו על-ידי כספו ששייך לו, ולא על-ידי כסף שהיה שייך לו בעבר.
רווחים מותרים ואסורים
זו הסיבה שעל-ידי קיום מצוות ריבית, מקבל היהודי על עצמו 'עול מצוות', כי במצווה זו בא לידי ביטוי העיקרון העומד מאחורי כל המצוות:
כאשר יהודי לא נזהר מאיסור ריבית על הלוואה, ומבקש להרוויח על ההלוואה שלא מתוך שותפות, גם הקדוש-ברוך-הוא לא נעשה שותף עמו.
אך כאשר יהודי כן נזהר מריבית אסורה, הוא נעשה שותף לקדוש-ברוך-הוא במעשה בראשית, ועל כך הוא מקבל בתמורה כוחות עצומים ושפע רב.