'מודה במקצת'
בפרשת השבוע מסופר בהרחבה על השליחות המיוחדת ששלח אברהם אבינו את אליעזר עבדו. אברהם ביקש מאליעזר לצאת למסע למקום הולדתו, ולחפש שם כלה ראויה ליצחק בנו מהמעגל המשפחתי הקרוב שלו.
כאשר אברהם מטיל על אליעזר את השליחות, מבקש הוא מאליעזר להישבע לו, שאכן ימלא את השליחות כראוי. לצורך השבועה, אברהם אומר לאליעזר עבדו: "שים נא ידך תחת ירכי". כלומר, אברהם מבקש מאליעזר, שבזמן השבועה ישים את ידו ויכווין את לבו כנגד מקום קדוש – מקומה של מִצְוַת 'ברית המילה'.
חכמי ישראל למדו מכך, כי כאשר יהודי נשבע בבית הדין, עליו לאחוז בידו ספר-תורה שמהווה תשמיש-קדושה ברמה גבוהה מאד של קדושה.
וכאן חשוב להבהיר, כי לא בכל דבר וענין, הנידון בפני בית-הדין מתחייב בשבועה, אלא חובת השבועה חלה רק במקרים ספציפיים, כמו במי ש'מודה במקצת'. כלומר, אדם תבע מחברו סכום כסף שלטענתו ניתן בהלוואה, והנתבע מודה רק בחצי הסכום – עליו להישבע שאכן אינו חייב אלא חצי, ולשלם רק מחצית מהסכום. לעומת זאת, אם הנתבע כופר בכל החוב כולו – הרי הוא פטור משבועה.
מהי הסיבה לכך? מדוע דווקא 'מודה במקצת' מתחייב שבועה, בעוד אדם ש'כופר בכל' פטור משבועה?1
הכרה מלאה בבורא ובהנהגתו
הדבר יובן על-פי הסבר המשמעות הפנימית של המושג 'מודה במקצת':
כל יהודי יורד לעולם-הזה עם מטען מלא של כוחות עצומים מבורא העולם, כדי למלא את שליחותו ולעסוק בתורה ומצוות. כוחות אלו נושאים גם מטענים גשמיים כמו כסף ושאר דברים גשמיים, וגם כוחות חיוניים כמו חיים, בריאות וכדומה.
היהודי אמור להאמין ולהכיר בעובדה שכל זה ניתן לו מבורא העולם בהלוואה, ועליו מוטל להחזיר את ההלוואה באמצעות לימוד התורה וקיום המצוות כנדרש.
אולם, לפעמים יהודי עלול להעלים עין מהעובדה שכל מה שקיים בעולם, ניתן רק מבורא העולם ונתון לשליטתו הבלעדית. במצב כזה יתכן ותעלה במוחו המחשבה המוטעית שפרטים מסוימים בחייו הם שלו, נתונים תחת שליטתו ונמצאים בבעלותו.
זהו מצב מקביל למי שנתבע לפרוע הלוואה והוא 'מודה במקצת'. גם כאן מדובר במצב בו היהודי מודה ומכיר בבורא ובשליטתו, אך טוען שאין זו בעלות מלאה ומוחלטת.
הפתרון – לימוד התורה
כשם שהפתרון ההלכתי-מעשי למקרה של 'מודה במקצת' בתביעה ממונית הוא שבועה, כך גם הפתרון לבעיה של חוסר הכרה מלאה בבורא ובהנהגתו היא – שבועה. ואכן, חכמינו אומרים כי לפני שהנשמה יורדת לעולם הזה הגשמי, הקדוש-ברוך-הוא משביע את הנשמה – "תהי צדיק ואל תהי רשע". שבועה זו היא גם מלשון שׂובע. כלומר, הקדוש-ברוך-הוא ממלא את הנשמה בכוחות רוחניים כבירים, כדי שהאמונה וההכרה שלו בבורא תהיה מלאה.
ובדיוק כמו שהנשבע בבית-הדין צריך לאחוז בידו ספר-תורה, כך לצורך פיתוח הכוחות שקיבל מלמעלה, נדרש היהודי ללמוד תורה ולהתייגע בלימודה, עד שהכוחות העצומים הניתנים לו מלמעלה ייקלטו אצלו, והוא יגיע להכרה ואמונה מלאה בבורא העולם ומנהיגו.
1. להלן יובא ההסבר הפנימי. להסבר התלמודי – ראה בתלמוד בבלי, מסכת שבועות דף מ' ע"ב (אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו).