לאיזה צורך נועד התרגום?
פרשתנו פותחת בנאומו של משה רבינו אל בני ישראל. נאום שמכיל תוכחות על חטאיהם במהלך שהותם במדבר, לצד סקירת המאורעות המרכזיים שחוו בארבעים שנות מסעם ממצרים לארץ ישראל.
התורה מספרת1 כי לפני שהחל משה בנאומו, הוא פירש והסביר את התורה בשבעים שפות. ובלשון הפסוק: "בעבר הירדן בארץ מואב, הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר".
נשאלת השאלה: בני ישראל דיברו בשפת הקודש, ורובם ככולם לא ידעו כלל שפות אחרות. אם-כן, לשם מה היה צריך להשמיע לכל בני ישראל את דברי התורה בשבעים שפות?
לאפשר לימוד בכל שפה
מוסבר על כך2 שמשה רבינו ידע שבני ישראל עתידים לִגְלוֹת למדינות רבות ולהתפזר על-פני כל העולם. לכן, ביאר להם את התורה בשבעים שפות, כדי לאפשר להם ללמוד תורה בכל מקום ובכל שפה.
אך עדיין לא ברור: לצורך מטרה זו היה משה רבינו יכול לסמוך על החכמים שיעמדו לעם ישראל בשנים הבאות במדינות השונות, ומדוע היה צריך לטרוח כל-כך, ולהטריח את כל בני ישראל, למען דבר שבאותה עת לא נצרך כלל?
בכוחו של משה בלבד
הסבר הדברים:
יהודי הלומד את תורת ה', חייב להיצמד לכללים ותנאים הכרחיים. למשל, הלומד צריך להיות לבוש בבגדים3, וכן עליו לברך את ברכת התורה לפני הלימוד4.
תנאים אלו נובעים מקדושתה של התורה. חכמים קדמונים לימדונו5 שהקדוש-ברוך-הוא מדבר עם החכמים והנביאים בשפת הקודש. לכן, לימוד התורה בשפת הקודש, מהווה שימוש במילים של הקדוש-ברוך-הוא ממש, וברור שלשם כך יש צורך בהכנה ונדרשים תנאים בסיסיים.
ואולם, היה מקום לומר שקדושת התורה קיימת רק אם הלימוד הוא אכן בשפת הקודש – שפתו של הקדוש-ברוך-הוא. ואילו כאשר לומדים תורה בשפות לועזיות ואין זו שפתו של הקדוש-ברוך-הוא ממש, לא קיימת קדושת התורה בלימוד זה.
לכן משה רבינו לימד את בני ישראל את התורה בשבעים שפות. בכך הוא קידש גם את לימוד התורה בשפות האחרות, והחיל עליו את קדושת התורה.
דבר זה של החלת קדושת התורה בכל השפות, היה מוכרח להיעשות דווקא על-ידי משה רבינו. מאחר שנתינת התורה הייתה על ידו, רק בידיו היתה היכולת והכוח לתרגם את התורה ולהחיל את קדושתה העצומה גם על לימוד התורה בשפות