מה פשר הניסוח 'תלויין'?
פרשת "קדושים" פותחת בפתיחה הרגילה והמצויה בתורה: "וידבר ה' אל משה לאמור"1. לאחר-מכן הקדוש-ברוך-הוא אומר למשה "דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם". ועל כך מפרש רש"י: "מלמד שנאמרה פרשה זו ב'הקהל'".
משמעות הדברים היא, שאת כל פרשיות התורה אמר משה רבנו תחילה לאהרן ולזקני העם, ולאחר-מכן לשאר בני ישראל. ואילו בפרשה זו מורה הקדוש-ברוך-הוא למשה רבינו "דבר אל כל עדת בני ישראל" – עליך לומר פרשה זו לכל העם, כשכולם נאספים ומתקהלים יחדיו2.
מהי החשיבות של פרשת "קדושים", שדווקא היא נאמרה "בהקהל"? מוסיף רש"י ומסביר: "מפני שרוב גופי תורה תלויין בה".
ונשאלת השאלה: המצוות החשובות שבפרשתנו, כמו שבת וכיבוד אב ואם, ומצוות נוספות שהן "גופי תורה", כבר נאמרו בפרשות קודמות. ואם כן, מה חשיבותן המיוחדת?
בנוסף יש לתמוה, מדוע כתב רש"י "שרוב גופי תורה תלויין בה", ולא בסגנון המצוי יותר, כמו "שרוב גופי תורה נאמרו בה" וכדומה?
לקיים מצוות נכון
שתי הקושיות מתורצות זו בזו:
רש"י אינו כותב "שרוב גופי תורה נאמרו בה", כי כאמור בפרשה זו לא נאמרו גופי תורה ומצוות חדשים, אלא מדייק וכותב "שרוב גופי תורה תלויין בה". כלומר, קיום המצוות שנאמרו בפרשות קודמות, תלוי בדברים שנאמרו בפרשה זו, ולולי פרשה זו היינו מקיימים מצוות חשובות בצורה לא נכונה.
למשל, מצוות כיבוד הורים, נאמרה שנית בפרשתנו בסמיכות למצוות שמירת שבת, ללמדנו שעל-אף החשיבות הרבה של כיבוד הורים, אם ההורים יצוו לחלל את השבת, אין לשמוע להם3.
אם-כן, ללא פרשה זו, היו בני ישראל מקיימים את מצוות כיבוד הורים בצורה הפוכה לרצון ה'. וזו החשיבות הרבה של פרשתנו, שגופי תורה תלויין בה.
למהר ולמנוע טעות
זו גם הסיבה לכך שפרשה זו נאמרה במעמד כל ישראל:
אילו היו נאמרות בפרשה זו מצוות חדשות, היה יכול משה למוסרן בשלבים. אך היות ובפרשה זו נמסרו הבהרות לגבי הצורה הנכונה של קיום המצוות שבלעדיהן קיים חשש שבני ישראל יקיימו את המצוות הפוך מהרצון העליון, לא ניתן להמתין עד שמשה רבינו ימסור את הדברים לאהרן ולזקנים והם ילמדו את העם. שכן, בינתיים עלולים בני ישראל לטעות ולקיים את המצוות בצורה לא נכונה.
לכן נצטווה משה למסור את הדברים לכל בני ישראל בבת-אחת – כדי למהר ולמנוע טעויות בקיומם של 'גופי תורה'.