מי היו ה'ערוב'?
המכה הרביעית שהביא הקדוש-ברוך-הוא על מצרים, הייתה 'מכת ערוב'. על טיבה של מכה זו, מפרש רש"י1: "כל מיני חיות רעות ונחשים ועקרבים בערבוביא, והיו משחיתים בהם".
ואילו במדרש2 יש שתי דעות, איזה בעלי-חיים פגעו במצרים במכת הערוב. לפי דעה אחת, היו אלו "דובים אריות ונמרים". ולפי הדעה השנייה, היו אלו "צרעין ויתושין".
מלשון רש"י "חיות רעות", יש להסיק שהוא מאמץ את הדיעה הראשונה. ואולם לפי זה, התוספת שבדבריו 'נחשים ועקרבים' דורשת הסבר: מהיכן למד רש"י שבמכת הערוב היו גם נחשים ועקרבים?
הנס – הערבוב
יש לומר שדברי רש"י מבוססים על לשון הפסוק "ומלאו בתי מצרים את הערוב, וגם האדמה אשר הם עליה". מפסוק זה מובן, שהערוב ימלא לא רק את בתי המצריים, אלא גם את אדמת מצרים. ומכאן שהערוב כלל גם נחשים ועקרבים, מזיקים שמקומם באדמה.
ישנה אפשרות אחרת להסביר את דברי הכתוב שהערוב ימלא גם את האדמה, שבמכה זו התרחש נס מיוחד. נס שגרם לכך שחיות כמו אריות ונמרים שבדרך-כלל נמצאים מעל פני האדמה, היו מתחת לפני האדמה, כמו נחשים.
אולם רש"י לא מקבל את ההסבר הזה. לשיטתו, הפסוק לא מזכיר את החיות הרעות בשמן, ורק מכנה אותן "ערוב", כדי להדגיש שעיקר הנס במכה זו הוא שכל סוגי החיות באו והזיקו בערבוביה. תופעה שגרמה לרתיעה גבוהה אצל המצריים. ומאחר שהפסוק מדגיש שזה עיקר הנס, לא מסתבר שהיה במכה זו נס גדול נוסף של כניסת החיות מתחת לאדמה, והמסקנה המתבקשת היא שמתחת לאדמה היו נחשים ועקרבים.
הבדלה בין ישראל למצרים
לפי הנחת-יסוד זו, שעיקר החידוש של מכת "ערוב" היה בערבוב סוגי החיות, ניתן להבין חידוש נוסף בעניין זה. במכת "ערוב" הקדוש-ברוך-הוא מבהיר לראשונה כי תהיה הבחנה בין בני ישראל למצרים, ככתוב "והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן"3.
מדוע דווקא במכה זו היה צורך לשים דגש על כך?
כי מאחר שבמכת "ערוב" הקדוש-ברוך-הוא ביטל את המחיצות שבין בעלי-החיים וערבב אותם יחד, בני ישראל היו עלולים לחשוב שניתן גם להתערבב עם המצריים. לכן דווקא במכה זו ניתנה הבהרה על ההבדלה והאבחנה בין בני ישראל והמצריים, להזכיר את הייחודיות של בני ישראל.